הספר שעל רגליי

אני יושב על כיסא במרפסת ובוהה בספר חדש שקיבלתי.
אני לפתע מרוכז אך ורק בעננים, ומוריד את את הספר למטה,
והוא מונח על רגליי.
ככל שאני מרוכז היטב בהם, אני רואה כל תזוזה של כל ענן.
ופתאום, אני מתחיל גם להתרכז ברעשים אפילו הכי זעירים.
מכונית אחת שעוברת קרוב לביתי, מצליחה להסב את תשומת לבי.
וגם פרפר אחד, שהסתובב לו במרפסת.
והוא באיזה שהוא רגע, גם עף לספר שעל רגליי,
ותפס עליו תנוחה.
אני שם לב שהרוח העיפה כמה עמודים, כך ש"העפת העמודים"
נעצרה, כאשר הפרפר עצר אותה…
אני חשבתי שזהו אולי סימן.
ואז קראתי ציטוט מהעמוד.
ציטוט שלא אשכח אותו…אולי לעולם:
*"…שנאתי שירה עד שמישהו לימד אותי
להעריך אותה. הוא אמר לי לראות בשירה
חידה. הקורא צריך לפענח את הצופן, או
את המילים, בהתבסס על כל מה שהוא יודע
לגבי החיים והרגשות…"