הסעודה הראשונה

את הארוחה הראשונה, כנראה שירקתי. אחרי מתיקות ועדינות חלב אימי, אי אפשר לצפות שאבלע בשקיקה גזר רך או בטטה. כתום בוהק זר לשפתיי.
את השאר מהילדות אני לא זוכרת. לא צריך כי יש את אלה המתועדות כרגעים נוצצים, בהן מזון מרוח לכל עבר ותינוקת שהיא אני מחוייכת מהמהומה.
מעניין מתי הפעם הראשונה שטעמתי דבר מר. פרצוץ קטן מכווץ בתדהמה.
אלה של עכשיו שונות. אף אחד לא יקרב לשולחן וישים מפית, צריך לדעת לבד שאסור ללכלך.
ליד השולחן ההיסטורי מעץ שחור כבד, מתכנסים בטקס הקבוע של קולות הלעיסה וביניהם השקט.
אצלנו אוהבים לאכול.
כתמי יין על הרצפה מאותה אחת שלא תימחה מהזיכרון, ומהידיים.
כעת יש אחרות. כל הטוב הזה מוגש בשעה המדוייקת. וזה טעים.