הסם שניסה להציל אותה

"היי אושרי,
שוב-כמו כל הימים עבר עליי יום ממש נורא…אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לספר לך!
זה התחיל בבית הספר. ילד אחד בשם אודי, שיתף בין כל ילדי השכבה סרטון מיני שלי יחד איתו!!
ולא-אל תדאג! לא באמת עשיתי את מה שהוא הראה! החברה הכי טובה שלי דנה,הראתה לי את
הסרטון שהוא שיתף בין כולם,ואני הייתי פשוט המומה…למה? למה שהוא ייעשה לי מעשה נבזה
שכזה? מה, בגלל שאני חסרת ביטחון עצמי? שאני "אשת הירידות" של כל התיכון? למה הם לא
יכולים להבין אותי?כולנו בני אדם!!!בכל זאת, אני לא חושבת שזה ייגמר כל כך מהר…חכה
להמשכים..
לילה טוב, ממני אלייך לינוי"
כך כתבה לינוי ליומנה האישי-אושרי, בלילה שלפני המעשה הנורא שאירע…זה היה עוד יום לימודים
די רגיל אצל לינוי…היא נכנסה בבושה לבית הספר- אך ניסתה להסתיר זאת כי אין לה על מה להיות
בבושה שכזאת, היא לא באמת עשתה את מה שהראו שהיא עשתה! אבל עדיין…איך היא,הילדה
הלא מקובלת של השכבה, עם החוסר ביטחון תספר לכולם שזה לא אמיתי מה שהראו עליה? ועוד שכולם בכלל לא רוצים בחברתה..? היא בכלל לא הבינה גם שהיא לא צריכה הסברים לאף אחד כי את האמת היא באמת יודעת..
השיעור הראשון התחיל,והמורה נכנסה לכיתה.לינוי שמה לב שיש לחשושים שמצבעים עליה…לאחר
תחילת השיעור, הגיע לידי לינוי מכתב.במכתב,היה רשום:
"היי לינוי, זה אודי
אני אשמח לדבר איתך אחרי השיעור בהפסקה, זה משהו נורא חשוב"
לינוי שמחה. היא חייכה, והבנה שכנראה הוא רוצה לסלוח ואז מעמדה אולי אפילו ייעלה בכך שהוא
כנראה יסלח, וידבר מול כולם שזה לא היה נכון! אבל עדיין, היה חלק קטן ממנה, שחשב שאולי זה
אפילו תכסיס…בכל זאת-היא נורא ציפתה להפסקה. כאשר ההפסקה הגיעה, אודי הלך לעברה, לקח
את יידה ושניהם הלכו לאיזו פינה בבית הספר. לינוי שאלה אותו:"מה קרה אודי?מה רצית לספר
לי?או לומר לי…?" אודי אמר לה:"אני רוצה לסלוח לך. זה לא יפה מה שעשיתי לך. בגלל זה-אני היית
אם היית באה אליי היום הביתה…בשעה שבע,או שבע וחצי. יש לי לתת לך "מתנת סליחה"
שכזו…תבואי?" לינוי אמרה לו:"בטח שאני אבוא! בשמחה אפילו…אני אבוא בשעה שבע ורבע" אודי
חייך, ושמח.יום הלימודים עבר, וכך גם אחר הצהריים, כשבמהלכם לינוי ציפתה מאוד לפגישה.
היא אפילו לא התייעצה עם חברתה הטובה דנה..בערב, אודי שמע את פעמון ביתו מצלצל,
והוא פתח וראה שזו לינוי. הוא הכניס אותה פנימה לביתו, והיא שאלה אותו:"בית יפה..רגע..ההורים
שלך לא כאן כרגע?" אודי אמר לה:"לא..הם ייצאו בתחילת השבוע לחופשה בחו"ל…הם חוזרים בעוד
שבוע" לינוי הבינה, והוא המשיך, ושאל את לינוי:"את רוצה לשתות משהו?" לינוי חייכה,
ואמרה:"בטח..אפשר מיץ תפוזים?"אודי הנהן בראשו,והלך למטבח ביתו למזוג לה את המיץ,
בזמן שהיא חיכתה לו בסלון.במטבח, אודי הוציא מכיסו בקבוקון קטן,שבתוכו סמים!הוא טפטף
את כל הבקבוק לתוך המיץ שמזג לכוס.הוא ערבב את המיץ טוב טוב-שלא יהיה שום זכר לסמים,
והוא הגיש ללינוי את הכוס,והתיישב בינתיים בצד.לינוי שתתה, והרגישה משהו מוזר בטעם של
המיץ, ואמרה לאודי:"מה זה אודי?יש למיץ טעם ממש ממש ממש…מוזר" אודי אמר לה:"אני לא יודע
למה..איך זה יכול להיות?" אודי ישר הלך לחדרו, והביא מצלמה והתחיל לצלם את לינוי. היא
התחילה לראות מטושטש, ואז היא אמרה לאודי:"אוד..אודי..מה קורה לי?אני רוצה ללכת לישון…
יש לך מיטה בשבילי?" אודי אמר לה:"בטח…הנה בואי" אודי הרים אותה, והניח אותה על מיטתו.
אודי הלך לשכב לידה, והסמים החלו להשפיע בצורה מאוד חמורה על מוחה של לינוי. לינוי אמרה
לאודי:"אודי?רוצה אולי שנעשה מה שהמצאת עליי בסרטון…באמיתי?" לינוי החלה לצחקק-כמו
מסוממת…באותו לילה, אודי שיחק לה במוח, והפעם-בלי פוטושופ, או תוכנות עריכה, בבקשתה
של לינוי, אודי צילם סרטון מיני נוסף של שניהם..לפתע, אודי שמע דפיקות בדלת ביתו. הוא מהר
עזב את לינוי בחדרו,והסתיר אותה במיטתו. הוא רץ לדלת, וראה שזה הוריו! הוא הלך להשקיט את
לינוי, ואז הוא פתח להוריו, ואמר להם:"אמא..אבא..מה אתם עושים כאן? לא הייתם אמורים לחזור
בעוד שבוע???" הוא היה מאוד לחוץ, ואמא שלו אמרה:"הקדמנו..אבא שלך מאוד חולה…למה אתה
כזה לחוץ?חשבנו שתשמח שתראה אותנו" אודי אמר להם עם חיוך מאולץ:"אני..אני מאוד שמח
אני פשוט מופתע..זה..זה הכל"הוריו חיבקו אותו,והלכו לחדריהם לפרוק את כל הציוד. בינתיים, אודי
מהר הרים את לינוי ואמר להוריו:"אני תיכף בא אמא,אבא" והוא יצא איתה מביתו. הוא הלך לכיוון
ביתה, כי רצה שתחזור לישון במיטתה כדי שלא תזכור כלום. הוא הרים אותה, כדי שאף אחד לא
יחשוד. הוא נכנס דרך חלון ביתה, והגיע לחדרה. למזלו-חדר ביתה היה עם חלון שהיה אפשר
להכנס דרכו ישירות לביתה. הוא הכניס את לינוי למיטתה, וישר רץ לביתו. בבוקר, לינוי התעוררה
בביתה, והיא הלכה לאימה ואמרה לה:"אמא…בוקר טוב.." אמא שלה אמרה לה בחזרה:"בוקר טוב
מתוקה שלי..מה זה?למה את נראית רע?קרה לך משהו??" לינוי אמרה לה:"אני מרגישה רע. אני לא
זוכרת כלום…אני חושבת שאתמול הייתי בלילה אצל אודי.." אמה של לינוי אמרה לה:"אודי??הילד
ששונא אותך??בלילה?לינוי אני חושבת שקרה משהו לא טוב…"לינוי ניגשה ליומנה, וכתבה בו:
"אושרי..זה דחוף!
אני חושבת…אני חושבת שאתמול קרה משהו עם ילד מהכיתה שלי. שהוא עשה לי משהו! אני לא
מצליחה להזכר…חכה רגע!אושרי אתה גאון!!!אני אלך ואנסה לחפש בתיק שלו בהפסקה כל מיני
דברים אולי זה יהיה קשור ללילה!!!
תודה אושרי!ממני אלייך, לינוי"
לינוי הלכה לבית הספר. בהפסקה שאחרי השיעור הראשון, היא מהר הלכה לתיקו של אודי לפני
שמישהו יראה. היא לא מצאה כלום, אך היא לקחה את הפלאפון שלו, והחלה לבדוק צילומים. אולי
הוא תיעד את מה שעשה. היא הייתה בטוחה שהוא עשה משהו. היא מצאה סרטון, שצולם בלילה
של אתמול. היא פתחה, וראתה את הסרטון! מהר היא העבירה אותו לפלאפון שלה, והכניסה חזרה
לתיק של אודי את הפלאפון שלו. היא הייתה המומה כל אותו היום.
יום הלימודים עבר רע על לינוי, והיא לא ייצרה קשר עם אף אחד באותו היום. היא הגיעה לביתה,
והלכה ליומנה-היחידי שמסוגל להציל אותה מכל הבעיות. או לפחות לנסות. היא כתבה בו:
"אושרי. שלום…
אני מרגישה רע. אני לא יודעת מה לעשות כבר. אני גיליתי שאתמול אודי סימם אותי ושיחק לי בראש!
מה הוא בכלל חשב לעצמו?!הוא ירד לשיא השפל!אני כבר לא יודעת מה לחשוב. אני אנסה להתגבר.
אבל אנסה. קשה לי.
אושרי, ממני אלייך, לינוי"
אחרי מספר דקות, אמה של לינוי שמעה רעש מוזר מחדרה של לינוי.
היא נכנסה לחדר, וצעקה צעקה גדולה! היא ראתה את לינוי, לצידה קופסא ומספר כדורים מפוזרים. והיא ממוטטת על רצפת חדרה.
-אחרית דבר:
ליד לינוי, הפלאפון שלה הונח, יחד עם הסרטון. לאף אחד לא היה ידוע בדיוק איך ומה גרם לה למות. חוץ מהסרטון לא היה באמת משהו שיכל להסביר בוודאות את סיבת ההתאבדות. השאלה נותרה תעלומה בשביל כולם. את אודי שלחו לכלא-אחרי שראו מה שעשה ללינור, מכיוון שכבר היה בן 18. הוא לא שיתף כמעט פעולה עם השאלות למרות שידע כל מיני פרטים. ומה שהכי ייזכר בראשה של אמה של לינוי, ככל הנראה יכול להיות היומן "אושרי". אותו יומן שנשאר נעול ולמפתח שלו אין זכר. בו כל הסודות והמידע שכולם מחפשים. האושר של חייה של לינוי. היחידי ש"ניסה להציל אותה" אפילו עד הרגע האחרון. אפשר פשוט לקרוא לו: "הסם שניסה להציל אותה".