הסכין ואני

האמת היא שלכל בנאדם יש משברים יש ימים קשים
אך כל בנאדם מקבל אותם בצורה שונה יש אנשים שהם קרים כקרח
זה לא כי הם רוצים להיות כאלו אלה כי הם כבר נפגעו מספיק הם רגילים לזה הם כל יום מקבלים מכה ולפעמים נראה כאילו זה כבר לא מזיז להם אבל אני בטוחה שמשהו זז שם עמוק בפנים המשו הזה פשוט מנסה לעזור את עצמו מלצאת
יש את הפגיעים הם פשוט לא חשבו שיפגעו בהם היו להם יותר מדי ציפיות וכולן התנפצו ביחד זה נורא קשה אבל גם על זה מתגברים
ויש את האנשים שלא מראים כלום כלפיי חוץ אבל בלילה במיטה עם המוזיקה או השקט הם פורקים הכל
אז לגבי הכל הרבה יותר מסובך המצב רוח שלי סובל מתנודות
ככה שלפעמים אני מסתכלת לפחד בעיינים ולפעמים פשוט בורחת ממנו בפטתיות
אני מודעת לעובדה שאני פתטית הסכין ואני נפגשנו בפעם הראשונה כאשר עבר עלי יום כואב במיוד
באותו היום לא היה לי כוח לבכות פשוט החזקתי אותו וישר הרשתי את הכאב הזה את התחושה הזאת דם ודמעות התמזגו ביחד זה עזר לי מאז זה הפך להיות סם כל דבר כאן ואני והסכין בפגישה וכל וכל פעם אני אומרת לעצמי זה לא עמוק זה רק כואב למרות שאני יודעת שאני משקרת לעצמי זה מדכא עוד יותר….
ורק עכשיו אני מבינה את הטיפשות שפרצה ממני באותו יום מסכן ! אלוהים מעניק את החיים ואת הגוף ואנחנו אמורים ללשמור עליו יותר מעל כל דבר אחר ובמקום זה מה אנחנו עושים לו! ?
היום פרשתי מזה אני גאה בעצמי