הסיפור שלי

כמו שכבר אתם יודעים או שלא שמותיי רבים, אך אתם יכולים לקרוא לי אנה. את שמי האמיתי אינני אומרת הוא נסחף עם המים, עף עם הרוח, משמעותו אבדה זמן רב לפני שיד אנושית החלה לתעד אודותיה על נייר. אז כפי שהתחלתי שמי הוא אנה נולדתי בטרנסילבניה 21.12.1444 ביום היפוך החורף השנה אני אהיה בת 500 חצי מילניום מאחורי, ואם כן זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאודותיו יהיו חרוטים על הסלע. אינני יכולה לספר יותר, גם אכתוב יום וליל ואפתח לאור את סודותיי יהיו בטוחים שיותר סודות ירדו איתי לקבר מאשר לאוויר. ידע זה כוח אך זה גם אחריות ולא על לבי אם אסכן אתכם בסודותיי הרבים, הנני מגינה עליכם כי תמימים אתם ולעולם לא יעלה בדעתכם שדברי אמת הן. אינכם יודעים מי הוא היושב מולכם ואם לסמוך עליו אפשר. אני אמשיך לכתוב על אודותיי ככל שיהיה מישהו שיקשיב להם, ואז יום אחד העלם ותשאלו את עצמכם לאן היא נעלמה ואני אהיה חייבת להמשיך הלאה כי אתם תזדקנו ותולידו ילדים ונכדים ואני אהיה בת 17 לנצח, אולי יום אחד אתכתב עם אחד מנינכם והוא יקשיב לי ואז עוד פעם העולם יתגלגל וכך זה יהיה עד סוף הימים. העולם ימשיך לגדול, לפרוח, לנבול סביבי ואני אהיה אותה נערה בת 17 שאהבה להסתובב בשדות טרנסילבניה לעולם ועד,לנצח. ועוד סודות יתווספו למאגרי, ועוד שקרים, ועוד אמת. לא משנה מה אעשה גם אצליח לשכנע אתכם בדבריי אתם תהיו רק אחוז קטן אבל פעולה זאת מה תעזור לי, לקבל הכרה, אם אגרום לכם להאמין אפיח בכם תקווה ואין לי תקווה העצמי האמת שלי תזרוק אתכם לחלל נצחי של דיכאון. אז כמו שכבר אמרתי שמי הוא אנה, שמי האמיתי נפל לבור אפל, לאש השורפת ולא יעלה עוד על שפתיי. אלא אודותיי ומה שתחליטו לעשות עימם לא תלוי בי אני בת 500 השנה וכוחותיי עייפו, עיניי ראו דברים שנפש אנושית לא ראתה ולא תראה, ידי נגעו בכל בלב אוהב, בדם שותת, בתינוק, בחיה פצועה, בנפש פגועה, אפי הריח ריח פרחים שנבלו מן העולם, מאכלים מלאי טעם. לבי הרגיש כבר הכל אהבה, פחד, עצב, אשמה, התרגשות ואושר. עם מילים אלה אסיים כי עייפה אני.