הסיוט שלי.

כשהייתי קטנה,הסיוט היה חוזר ברדת החשכה,אני מזדעזעת כל כך.אני מקווה שהתמונות האלו מהחלום המזעזע הזה יעברו,אוקיי.
_____________________________________________
ישבתי על הספסל,מנדנדת בזהירות את רגליי ומסתכלת לשמיים המתבהרים באיטיות,לשמיים צלולים ורעננים.הם הופיעו בפיתאומיות,השמש זרחה וקרנה מאושר כהרף עין,ואני הייתי מוכת תדהמה.'איך דבר כזה יכול להזדרז במהירות כה רבה?',שאלתי את עצמי בלבי,שהלם במהירות הבזק.הסתכלתי על רגליי המתנדנדות,רציתי להפסיק,אך לא הצלחתי להשתלט על רגליי.קול ממורמר ומנדנד נשמע מפעם לפעם,וצלילים אפלוליים בערו ברקע כלהבה חמה.הרגשתי שאני צריכה להימלט ולהשתלט עליי,הבזקים מהירים של שמיים אדומים נראה בשמיים.
פתאום ילדה קטנה מדלגת בקלילות לעבר הספסל שלי,יושבת ומציעה לי חברה.
"רוצה לשחק?" היא שאלה בקולניות וחייכה.לא הוצאתי מפי הגה,כי לא יכולתי לענות.אך הנהנתי,והרגשתי את לשוני הצחיחה קטנה יותר ויותר.שתי דמעות נטפו לספסל ומעדו לקרקע,קול חביטה חזק נשמע והילדה הסתכלה עליי בסקרנות.
פתאום השמיים נצבעו באדום בוהק,בניין גדול הוציא עשן מחניק וזדוני,ואנשים מבוגרים עומדים על הבניין ונותנים הוראות,וכך העשן מתחיל למלות את כל העיר,אך אף אחד לא הגיב בפחד,אף אחד לא העז.
אנשים במדים ירוקים היו מולינו,אחזו ברובים ארוכים וכיוונו לעברי ולעבר הילדה המשונה.
היא חייכה.
"שלום,רוצה לשחק?"היא שאלה והושיטה את ידה,אחד מהם כיוון את הרובה לידה והרג אותה.

טוב,אני לא יכולה להמשיך,פשוט חלום מזעזע.