הנערה של השמלות

הנערה ישבה על הרצפה, שמלות פזורות סביבה, ראשה היה רכון על רגליה בתנוחת עובר,והיא בכתה.
מבטה שוטט על החדר המלא שמלות, היא לקחה את זו הקרובה אליה ביותר, שמלה קצרצרה שחורה, צמודה כמו פלסתר לפצע.
היא השחילה את השמלה השחורה אל גופה הדק, התרוממה, והתבונה במראה המקוללת שניצבה מולה שהייתה כמו שטן המחכה לקחת את נשמתו של האדם הגוסס.

המראה הביטה בה בזלזול,גופה הדק של הנערה זעק אליה ברעב. והנערה צבטה את עצמה בניסיון להתנתק מהצורך הקיומי.
עיניה פגשו בבטנה השטוחה, היא העבירה את ידיה על הבטן, והייתה בטוחה שהיא מרגישה בליטה גדולה עד כדי גועל.
״שמנה!״ היא צרחה, וקרעה את השמלה מעליה, עייניה היפות כל כך, אפה הסולד, שפתיה הורודות,שערה המתולתל.
הנערה הייתה יפייפיה.
הדמעות איימו לפרוץ שוב, והנערה סובבה את המראה בפראות בטוחה בכך שהיא הנערה הכי מכוערת שקיימת, בטוחה בכך שתשאר לבד כל חיה.
שתמיד תהיה לבד.
ידיה הרימו קפוצ׳ון גדול והלבישו אותו על גופה, במהרה גם מכנס ג׳ינס הצטרף אליו, ומגפונים שחורות המשופשפות עד כדי גיחוך.
רגליה הובילו אותה אל הדלת, ומשם למדרגות, היא יצאה אל הרחוב הקר, והנוף הקודר של העצים הערומים, השמיים האפורים, והגשם הקרב לבוא.
גרמו לה תחושת בדידות, שאף מילים לא יכלו לגרום.
היא התקדמה אל בית הקפה הקרוב, והתיישבה באפיסת כוחות על כיסא קש. למראה התפריט שהונח לפניה, עם התמונות המגרות של האוכל, בטנה קרקרה במחאה.
היא הרחיקה אותו ממנה.
מלצר נמרץ הופיע בין רגע לידה, עם פנקס ועט. מוכן לרשום את הזמנתה.
 ״מה תרצי?״
קולו חסר הגוון צמרר אותה.
היא הרגישה איך עיניה נעצמות, ומבלי משים איבדה אחיזה במציאות. מלאי כוח הסבל שלה אזל לחלוטין, וכעת גופה ומחשבותיה היו נתונים לפחד,האימה והאכזבה.
מרחוק שמעה את זעקתו של המשרת כשנפלה ארצה, אך כאמור האחיזה במציאות התרופפה עד כדי איבוד הדעת.
״אהבה״ ניסתה להשיב למלצר, ״יש לכם אהבה?״
פניו של המלצר התעוותו בחיוך גועלי. ״בשבילך?״
היא הנהנה
״ומדוע את חושבת שמגיע לך בדיוק? ליצור נתעב כמוך? התבונני איך את נראת! כמו שק תפוחי אדמה! מי ירצה אותך בדיוק? ובכך, זבל! זה מה שאת!  זבל מקורו בפח, לכי לשם, התפלשתי בבוץ והליכלוך והרגישי בבית!״
״אבל…״ ניסתה הנערה להגיד בזמן שהדמעות פרצו.
״מה חשבת? שמגיע לך אהבה? איך לעזאזל העזת לחשוב כך? מצפיה בסרטים הזולים האלו? ובכן בואי והאיר את ראייתך הצרה, מה יש בכל הסרטים האלו? בחורה מסכנה שאין לה אהבה ובסופו של דבר היא מוצאת את נסיך חיה נכון?,
אבל בואי נתבונן באותה בחורה, ברשותך. מה היא?״
״יפה.״ ענתה הנערה
״מצויין. ומה את?״
״מכוערת. שמנה״
״אם כך אנחנו מסכימים על כך שלא מגיע לך אהבה?״
היא הנהנה, והדמעות המשיכו לזלוג.
ההכרה חזרה אליה, והיא בהשלמה צעדה אל המנהרה המובילה אל חיי הבדידות שיפקדו אותה מעתה.
עיניה נפקחו.
ובחנו את האנשים שהתרוצצו סביבה, מציעים לה מים, אוכל, נסיעה לבית החולים, היא נדה בראשה, קמה והתהלכה ברחוב. מתעלמת מהדאגות של אחרים.
בידיעה שמעתה, ועד הסוף,
היא לבד.