הנסיך הגדול- פרק ג' |הכלכלן|

בלעתי את רוקי ופתחתי את דלת מספר 17. החדר היה ריק מלבד שולחן עגול במרכזו ושני כסאות שניצבו משני צדי השולחן. בכסא המרוחק יותר ממני הבחנתי בדמות של גבר בשנות ה40 לחייו . לא יכולתי לראות את הפרצוף שלו מכיוון שראשו היה מורכן כלפי מטה אל מסך הטלפון שלו. "אהם, שלום?" אמרתי. "כן, אתה יכול לשבת." הגבר אמר מבלי להסית מבט מהמסך. התקדמתי לאט אל הכסא, מבולבל מהדמות המוזרה שלפני. הגבר הרים את ראשו. "אה, שלום שמי דני. סליחה על זה ,פשוט המניות עלו היום הייתי חייב למכור." הבטתי בו סופסוף יכול לראות את תווי פניו. הוא היה ממושקף עם אף נשרי גדול שהרגיש לא קשור לעיניו הקטנות. משהו בו נתן בי הרגשה כאילו חלק ממנו אבד לעולמים לפני זמן רב. "היי, קוראים לי שלומי" לחצתי לו את היד. "טוב אז בוא נתחיל, אתה השתחררת עכשיו מהצבא ואתה בטח שואל את עצמך מה אני אעשה עכשיו?" דני אמר, "כן" השבתי.
"אוקי יש לי שאלה אליך מה אתה חושב הוא המנוע של העולם הזה ?" "לא יודע…" עניתי."אז אני אספר לך, כל החברה שלנו מבוססת על כסף. אתה רוצה כח אתה צריך כסף, אתה רוצה כבוד אתה צריך כסף, אתה רוצה אישה יפה כסף. כסף יכול לקנות לך הכל בעולם הזה". הוא המשיך להמטיר עלי דוגמאות נוספות וכל פעם שאמר את המילה כסף ראיתי ניצוץ של טירוף בעיניו. "אהם" קטעתי אותו. "אבל איך אני משיג את כל הכסף הזה?" שאלתי. "אה זה פשוט, כל מה שאתה צריך זה לחזות את השוק ולרכוב על הגלים." הוא אמר. "ואחרי כמה גלים אתה מתעשר?" אמרתי. "כל פעם אתה מתעשר קצת." הוא ענה, "אז מתי אתה יודע שהתעשרת מספיק?" שאלתי. הוא צחק, "אין גבול לעושר שלך אתה תמיד צריך לכוון להרוויח כמה שיותר". "אז זה נשמע שדבר אחד הכסף שלך לא יכול לקנות" אמרתי לו . "כמו מה?" הוא שאל בספקנות . "חרות, אם כל מה שאתה עושה כל חייך זה להרוויח כסף. איבדת בתמורה את חייך". עניתי. "לא אם אתה נהנה מהכסף עצמו הוא אמר" והמבט המטורף חזר לעיניו. "טוב, אם בכל זאת תשנה את דעתך. אתה יכול להתקשר אלי." והוא הושיט לי כרטיס עם המספר שלו. "אתה יכול להמשיך לחדר 25" הוא אמר. קמתי מהכסא והתרחקתי מהשולחן לכיוון היציאה. הרגשתי מעט בחילה בדרכי החוצה.