הנסיך הגדול- פרק ב' |התכנית|

השעה שמונה בבוקר, אני מסתכל בפיסת הנייר שהמפקד שלי הביא לי שבועיים קודם לכן. על הדף שכבר הספיק להתקמט, הייתה מודפסת הזמנה בזו הלשון:
"לכבוד שחרורך מצה"ל והתחלת החיים האזרחיים נבחרת להשתתף בתוכנית 'הכנה לחיים'. התכנית הינה תכנית חדשנית השמה לעצמה מטרה להכין את המשוחררים הטריים לחיים שבחוץ ולתת להם את האמצעים לבחור לעצמם את מסלול החיים שבו יחשקו.
התכנית תחול ב24.2.21 בהיכל יוסף אלברשטיין תל אביב."
"היום זה היום" אני לוחש לעצמי. קיוויתי לדחות את היום הזה ככל שאפשר. השקט הפתאומי שבא אחרי סיום הצבא גדוש האירועים, המתיק לי מאוד. אך עם זאת ידעתי שזה הזמן להתחיל את חיי עד כמה שהבטלה פיתתה אותי.יצאתי מהבית ועליתי על האוטובוס, קו 87 אל תל אביב. הנסיעה הייתה קצרה להפתיע בהתחשב בפקקים של המרכז. המשכתי ללכת בעקבות המפה בטלפון שלי, שהרגיש לי כמו מקל דאוזינג המצביע על מקווה מים מתקרב. "אווץ!" נתקלתי במישהו, הבטתי קדימה, גוש עצום של אנשים בגילי נפרש לפני. "אני מניח שזה המקום" חשבתי. הסבתי את מבטי ימינה, הוא נחת על בימה קטנה שמעליה עמד איש נמוך קומה לבוש משקפי שמש ועניבה מפוספסת מחזיק במיקרופון שהרגיש לא פרופורציונלי למימדיו. "אהם, טוב אני רואה שרובכם פה." האיש הקטן דיבר אל המיקרופון." שמי רמי, אני מנהל את הפרויקט הזה שנקרא ' הכנה לחיים' . אתם יודעים משהו? אני מקנא בכם, כשאני השתחררתי מהצבא לא ידעתי לאיזה עולם אני נכנס אליו, לא ידעתי מה אני הולך לעשות בחיים ועשיתי המון טעויות שעלו לי בהרבה שנים מהחיים. אבל אתם קיבלתם את הזכות ללמוד מהטעיות שלי ולצאת עם כלים שיעזרו לכם לבנות את העתיד שלכם.", "כן אבל מה תכל'ס לומדים?" צעק מישהו מהקהל. "עכשיו תגלו. כל אחד מכם קיבל מספר בצד האחורי של הדף שלכם" אמר רמי האיש הקטן. הסתכלתי בצד האחורי של הדף, אכן היה מודפס המספר 17 עליו. " עכשיו אני רוצה שתכנסו במסודר לביניין שמאחורי, כל אחד שיכנס לחדר שרשום עליו המספר שהרגע קראתם מהדף". כל גוש האנשים שעטף אותי התקדם לאט כמקשה אחת אל הבניין שמאחורי הבימה. הרגשתי כיצד אני נסחף עם זרם האנשים שסביבי אל תוך הבניין, ולפני שהספקתי להבחין בכך כבר הייתי מול חדר מספר 17.