הנסיך הגדול- ד’ |המדען|

סרקתי בעיני אחר משהו שיכווין אותי לחדר 25. מבטי עצר על דוכן בכניסה שבראשו היה תלוי השלט "דוכן מודיעין". התקרבתי לדוכן, חיפשתי מישהו לפנות אליו אך הדוכן היה נטוש.על שולחן הדוכן הבחנתי בכמות נכבדת של דפים מקופלים. "מפה" היה רשום על אחד הדפים. לקחתי אותו ופתחתי את המפה. "אז חדר 25 נמצא ישר במסדרון מולי ושמאלה" הלכתי בעקבות ההוראות עובר בדרכי על עשרות חדרים. "מוזר איך שהם החליטו לסדר את החדרים, היית מצפה שחדר 25 יבוא אחרי 24 אבל משום מה פה מספרי החדרים היו מסודרים בכאוס או לפחות בסדר שאינני מבין" חשבתי. פניתי שמאלה ואחר חדר מספר 4 מצאתי את החדר המיוחל חדר מספר 25. פתחתי את הדלת. החדר היה זהה בסידורו לחדר מספר 17, רק שעל הכסא הפעם היה אדם שונה בתכלית מן האדם בחדר הקודם.
"שלום, תשב בבקשה." הוא אמר. הוא היה ממושקף עם שיער גלי מעלה שיבה ולבש חליפת טוקסידו מכובדת להחריד. בכלל כל האווירה שהוא הקרין גרמה לי להרגיש שאני נמצא בטקס פרסי אוסקר ועוד רגע הוא יוציא את הפסלון המוזהב. "אז שמי הוא אלכס ושמך?" הוא שאל. "ש..שלומי" אמרתי בחצי גימגום. "נעים להכיר. אני עובד כפיזקאי תאורטי, אני אתחיל ברקע כללי על פיזיקה ועולם המדע בכלל . עולם המדע הוא עולם נשגב. הוא תמיד היה ותמיד יהיה, הוא לא מתכופף לרצונות בני האדם אלא להפך בני האדם הם אחד התוצרים שלו. לכן בחרתי במקצוע הזה." הוא אמר. "ומה תפקידך בתור מדען?" שאלתי. "תפקידי לחקור את העולם שאנחנו חיים בו." הוא ענה. "ומה עושים עם המחקר שלך" שאלתי. "אני עוזר לבנות מאגר ידע על העולם שאיתו אפשר יהיה לבנות טכנולוגיות חדשות שיוכלו לפתור את כל בעיות האדם." הוא אמר קצת בזעף. "אז אתה אומר שמאז עידן המדע אנשים ניהיו יותר שמחים?" . "כן" הוא השיב. "טוב, מעניין…" אמרתי לא משוכנע לגמרי. "טוב, סיימנו?" אמרתי "כן, החדר הבא הוא מספר 58." הוא השיב. יצאתי מהחדר שואל את עצמי יותר שאלות מכשנכנסתי .