הנוסחה לחיים | נספח – תוספת לפרק הנפש

אנא קראו קודם את רציתי להוסיף הרבה פעמים קורה, שהכעס מגיע. הוא מתחיל להשתלט ולא משחרר. הוא יכול לבוא ממליון סיבות, ריב או תחושת אי צדק. יש פעמים שבהם מצליחים להשקיט אותו מבחוץ, כך שהוא נשאר בפנים ובסוף עוזב. יש פעמים שלא מצליחים. בפעמים האלו, הכעס רק גובר וגובר. אבן ענקית לא יוצאת מהלב. והדרך שבה מביעים את הכעס לא צודקת, מוגזמת מדי, לא נכונה, לא טובה, אך היא משקיטה את הכעס. הבעיה היא, שהכעס לא מוכן לעזוב ובמקום למצוא פיתרון לגירושו, המצב רק מחמיר. כשזה קורה, אתה לא יכול לראות את עצמך כאשם. אתה רואה את העולם אשם, כשמאשימים אותך אתה מתבלבל ונכנס ללחץ. כאשר משכנעים אותך שאתה אשם, הנפש מתחילה להילחץ. עד כה היא לא ראתה את עצמה אשמה בדבר, כשהיא מבינה שהיא אכן אשמה, היא מתחילה להתחרט. ורק אז מגיעות הדמעות, אולי לא מוחשיות אך בעלות משמעות. הדמעות שמתקבלות הן דמעות של חרטה. דמעות שדורשות שהכעס יפסק, שהכאב יעבור. אתה מציג את עצמך לראווה, אנשים רואים בך כאדם לא טוב. או שרק מעשייך היו לא טובים. כך או כך, הנפש מתחילה להגיע להבנה, היא דוחקת במוח לחפש ולמצוא פיתרון, היא רוצה שהאבן תרד לה מהלב. הכאב הבלתי יתואר שנבע מהכעס הגיע רק בגלל טעות אחת קטנה, בין אם היא שלך ובין אם לא. אבל זה כבר לא יעזור, אתה עדיין אשם, אתה עדיין היית לא בסדר. בגלל שהגבת ונתת לעצמך לטבוע בשקר של עצמך. כשהנפש מגיעה לפיתרון, היא נרגעת, היא מרגישה יותר טוב, אפילו כשזה קשה. ורק לבסוף אתה מבין עד כמה זה היה חסר טעם, כל כך חסר טעם. עכשיו לא נותר דבר לעשות, חוץ מללמוד ולהמשיך הלאה…