המשפחה שלי

אני אוהבת את המשפחה שלי, לא משנה מה.
ברגעים הכי יפים, וברגעים שלא.
זאת עובדה פשוטה.

כי בניגוד לחברים שפגעו בי בצורה הכי עמוקה שיש, למשפחה שלי אני סולחת גם אם הכאב אדיר.
אני פשוט אוהבת אותם כל כך.

זה נראה לי טבעי, לכן כשאני שומעת על אנשים שלא מרגישים כמוני, שנוטרים טינה למשפחה שלהם או שרוצים לנתק איתם קשר לחלוטין, אני נדהמת.

לדעתי, זה הכל עניין של חינוך, של איך שההורים שלך גידלו אותך.

מה עוד יש לי להוסיף? אני פשוט אוהבת אותם.
לא משנה מה הם עשו לי, או יעשו לי, אני אוהב אותם תמיד.
לא משנה כמה אני אכעס, כמה הם יכעסו, אנחנו נאהב זה את זה תמיד.