המציאות.

זה כל כך עצוב להיות בודד. וזה כל כך עצוב שבסדרות אנימה ומנגות ובסרטים מסויימם. תמיד יש אנשים שבאים לעזור לדמות הראשית. השינוי הגדול בחייה שעזר לה. הבן אדם שנכנס לחיים שלה לאט לאט ושינה אותה. ועזר לה בפחדים שלה.
אבל במציאות…אף אחד לא יבוא להציל אותך. יהיו אנשים שיתמכו בך. אבל אם אתה לא תשנה את עצמך ולא תתגבר על פחדיך בעצמך אתה לא תתקדם קדימה בחייך.
וגם אם תרצה שמישהו יתמוך בכה ויעזור לך. ויבין אותך. אתה צריך להסביר.
אף פעם לא יהיה מישהו שבאמת יבין אותך בלי מילים. לא יהיה מישהו שהוא כמוך.
אף אחד לא יבוא להציל אותך מהסבל שלך. רק אתה יכול להציל את עצמך.
רק אנשים שבאמת מכירים אותך טוב יוכלו לקלוט כשאתה עצוב או כועס.
וגם הם אולי לא ישימו לב. אתה לבד. האפשרות שלך זה או לקחת אומץ ולשפוך את כל מה שבליבך עם הבנאדם שאתה בוטח בו ומבקש ממנו עזרה. או להמשיך לפחוד. ולנסות להתגבר על הפחד בעצמך. או. להישאר בפחד כל חייך.
הפחדים שלנו והרגשות שלנו תמיד בונים לנו מכשולים. אבל בלעדיהם לא יכולנו לחיות. במובן של. החיים שלנו עם רגשות ופחדים מלאים ריגושים. שמעתי אנשים אומרים שאומץ זה כשאתה מתגבר על הפחד. אומץ זה דבר מאוד מיוחד. שבלעדיו החיים שלנו היו נשארים במקום ולא מתקדמים לשום מקום. הרגשות שלנו. פחדים. אומץ. אופי. חברות. חושים. כל חלקי הגוף שלנו. טבע. מכונות. ידע. למידה. התנהגות. ותקשורת אחד בין השני. זה מה שעושה אותנו חיים. הפחדים. הכעס. והעצב. וכל המכשולים. אנחנו קוראים להם "דברים רעים" כי אלה דברים שאנחנו לא אוהבים. אבל גם לדברים שאנחנו לא אוהבים. גם לדברים ה"רעים" יש תפקיד בחיינו. אנחנו פוחדים. אנחנו מתגברים על הפחדים ואז מרגישים נפלא. אנחנו בוכים. צועקים. מחייכים. אם חלק מהדברים האלה לא היו קיימים החיים שלנו היו משעממים. אם אף אחד מהדברים האלה לא היו קיימים. החיים שלנו היו ריקים. אנחנו מתקשרים אחד עם השני וככה אנחנו מרגישים רגשות. אבל אם אנחנו לא מתקשרים עם אף אחד ורק חיים לגמרי לבד.
אנחנו לא נרגיש לא שמחה. לא כעס. לא עצב. אנחנו נהיה ריקים.
ואם אנחנו חיים עם עוד אנשים. אבל אף אחד לא מתקשר איתנו אנחנו בודדים.
כי אף אחד לא מתייחס אליינו. או לא מתקשר איתנו. אנחנו בודדים. החיים הם דבר מאוד מעניין. אבל זה עצוב. שיש אנשים שנותנים לפחד להשתלט. והחיים שלהם רק מתמלאים בפחד. הם רק מחכים שמישהו יבוא להציל אותם. אבל אף אחד לא יבוא. זה. הדבר שהכי מעציב אותי. החיים. בשבילי. כל כך עצובים.
כי אני. פחדנית. האומץ שלי לא נמצא בשום מקום. אני רק מחכה בחושך שמישהו יציל אותי.
אפילו שאני יודעת. שאף אחד לא יבוא. אני יודעת. אבל אם אני יודעת…למה אני ממשיכה לחכות…למישהו המיוחד הזה…שאני מחכה לו כל חיי. למה הצער שלי גובר בכל יום. אני פוחדת. כי אני כבר לא יודעת מי אני.