המפלצת החלודה

עובדיה בלקין הוא נהג משאית, כבר ארבעים שנה ויותר . הוא כבר בקושי הולך , תמיד הוא נסחב עם מלא שקיות ניילון , פירות וירקות מהשוק , ופיתות ולחמניות ועוד ועוד. את אשתו אף פעם לא ראיתי למטה, בטח ספונה בביתה.מבשלת לעובדיה ומנקה את ביתם .עובדיה גם היום בשנתו השבעים, עדיין עובד, והרבה שעות.
ביום שישי הוא מגיע בשלוש וחצי ולפעמים בארבע.עכשיו קיץ , השבת נכנסת בשבע. הוא לא ממהר.עליזה אשתו כבר הכינה את השבת. היא עכשיו רואה סרט ערבי …אולי
עכשיו הוא נכנס לרחוב הצר , כל החניות תפוסות בצפיפות. אין יוצא ואין בא.
הוא מנסה למצוא למפלצת החלודה שלו פינה, אפילו נידחת להחנות אותה ו…איין!
צהרי יום שישי , בעייתי , רחוב קטן , מלא מלא מכוניות פרטיות, אין מקום למפלצות חלודות…
השכן שמביא מים ואוכל לחתולים ומן הסתם נמצא רוב היום בהשגחה עליהם, רואה את מצוקתו של אדון בלקין, הוא מציע לו במבטא רוסי כבד, לעשות יוטרן ולעלות חזרה למעלה כדי להחנות ליד הסופר.שם בעצם מותר למשאיות ולטנדרים גדולים לחנות. רק שלעובדיה בלקין זה רחוק, מה גם שהוא מדדה בקושי , ועוד שיש לו מלא שקיות כבדות . אף אחד מבני המשפחה לא יורד לעזור לו..
הרוסי מרחם עליו, ומציע לו לחכות קצת , אולי אולי מישהו בכל זאת יצא בחום היום ויסע אולי לים ,או לבקר את סבתא שלו בבית אבות השכונתי, או סתם יחליט לנסוע בכביש החוף לתל אביב למשל לבקר את דודתו..כן, נחמד לחלום…אף אחד ממש לא יוצא וחבל לו על הזמן, שישנס את מתניו ויסע , כי לא תהיה לו חניה קרובה בקרוב , שימשיך לחלום!
בינתיים החתולים יושבים לאכול ביחד, כל אחד תופס לו נתח בשר או חתיכת עוף , חוגגים .שלושתם זכו היום במנות ממש יפות.והם מתענגים עליהן.שלושה עורבים שחורי כנף מביטים בהם , במרחק קצר, מחכים שתיפול להם חתיכה והם יעוטו עליה. אבל החתולים מיומנים, הם אוכלים בנימוס. אף חתיכה לא נופלת להם.העורב הגדול השחור , עומד וממתין בסבלנות, לידו הגוזל שלו, רק עכשיו למד לעוף.העורב מצליח לתפוס לו חתיכה שנפלה בכל זאת והוא קורע אותה במקורו .הגוזלד מסתכל מתוסכל.אולי בכל זאת יגיע אליו משהו מכל הטוב הזה …
עובדיה יושב במשאית באמצע הכביש , לא חונה ולא נוסע, מזין את עיניו במחזה. טוב מה יש לו כבר לעשות ?
אחרי דקות ספורות הוא מניע ונוסע להחנות למעלה ליד הסופר, ובא לציון גואל. שבת שלום .