המסיבה : פרק 2

"אני במה?!" צעקתי ולרגע חשתי חוזק.
אבא נשאר מופתע, זיהיתי לפתע זיעה על גופו.
מיהרתי להגיד : "נראלכם? אני בחיים לא! אף פעם אבל אף פעם לא עשיתי את זה".
"תגידו לי שאתם מאמינים לי!!!!" צעקתי לעברם. אבא יצא לבחוץ ומשך את אמא איתו.
"יורם תירגע! היא אומרת שהיא לא עשתה, אתה מאמין לה נכון?!".
"שגית, אני לא מאמין לילדה הזאת! היא כבר כמה וכמה פעמים שיקרה לנו שקרים איומים!!" צעק אבא ויכולתי לראות את הוריד שלו מתפוצץ. יש לו וריד כזה שכול פעם שהוא מתעצבן הוא מתנפח. אבל בלי הגזמה. הוא קצת..
"אוי זה שקר שכולם עושים! כל הנערים והנערות כדי לצאת לבלות קצת.. אתה לא זוכר מה אני ואתה עשינו כשהיינו צעירים?" שאלה אמא והרגשתי שהייתה בטובתי.
"כן אבל לי היו הורים רעים שאף פעם לא הרשו לבלות מחוץ לבית, אף שגם לא בבית! פה אנחנו מרשים לה הכל! זה נראה לך הגיוני שילדה בגילה תיכנס להריון?! בית של משוגעים!!!!!!!" צרח אבא ונכנס לחדרו (חדר של אמא ואבא) וטרק את הדלת.
פתאום הרגשתי שכולם שחכו מה שקרה לי, שהתעלפתי, שאני לא מרגישה טוב. בסוף יתברר שאני לא בהריון בכלל, ואז אין באמת על מה לדבר.
אני מאמינה לעצמי שלא עשיתי כלום, בסך הכול הלכתי למסיבה לפני שבועיים ולא שתיתי כלום. (משקאות חריפים, אלכוהול),
את המסיבה האחרונה לפני שלושה ימים הוריי ידעו שאני הולכת! מה קרה להם פתאום.
ואבא הכי הפתיע איך יכל לעשות לי את זה! הוא הגיע עד כדי כך שלא להאמין לי?!

לאחר כמה דקות, נכנסה אמא לחדרי. ראשי היה בתוך השמיכה, לא יכלתי לצאת. התביישתי, השכנים שמעו, אחיותיי שמעו. ירדו לי מלא דמעות ולא דיברתי עם אף אחד.
"ליאלי" אמרה אמא, "אבא ירגע, הוא לא באמת חושב כך".
"אמא עזבי אותי, בסוף יתברר שגם את לא תאמיני לי!".
"תראי, אני מאמינה לך. את הבת הבכורה, הזהרנו אותך כמה וכמה פעמים על האנשים שמסתובבים בחוץ, ושאף פעם אל תתני למישהו (את יודעת למה התכוונתי".
"אמא את לא מבינה, בחיים לא היית במצב כזה! אני הייתי זוכרת עם הייתי נכנסת להריון, ודרך אגב לא עדיף שקודם יהיה לי חבר ואז..? נשמע יותר אמין!" צעקתי עליה.
"ליאל!" תקפה אמא בקול מאיים.
"אני ואבא חשבנו אחרי שידענו שאת בורחת מהבית כל יום שישי בערב, רק כדי לבלות קצת עם חברים שיש לך חבר, היינו בטוחים שאת כבר לא בתולה. שאת כבר ניסית את זה! כבר הייתה תקופה שלא האמנו לך!".
"אמא תתבגרי כבר!!!! זה היה לפני שלושה שבועות. לא נמאס?" , "את הוויכוח הזה אני לא הולכת לנהל שוב. שלום לך!" צעקתי לה וכיסיתי את ראשי בשמיכה.
"נהיית חוצפנית" תקפה אמא, "את עוד תשלמי על זה."
אני לא באמת מאמינה לאמא, היא תמיד משקרת, היא לא באמת תתן לי עונש. נו היא מבינה אותי, ילדה בגילי וכל זה…….

~יום למחרת~
שום דבר לא התנהל כרגיל, האחיות הקטנות שלי מיה ומישל היו צריכות לשמוע את כל הוויכוח הזה בין ההורים שלי, פעם ראשונה שהם רואים את אבא עצבני כך.
קמתי בשעה 11:00 בבוקר, אמא לא העירה אותי כהרגלה.
חשבתי אווירה מגעילה כזאת, מתנשאת. למרות שכולם הלכו מהבית, הם השאירו אווירה שכזאת.
אמא חזרה ב- 12:00 פעם ראשונה, והוציאה מהתיק כל מני דברים מסופר-פארם. "אמא מזה?!" שאלתי.
"בדיקות להריון, נמאס לי שאני לא יודעת כלום בבית הזה!".
"אמא אבא נרגע?" העברתי נושא,
"לא!" ענתה. קחי תנסי, תקראי לי שתסיימי. "ומה אני אמורה לעשות עם זה?"
האמנתי לעצמי שאני לא בהריון. "נו את יודעת מה צריך לעשות, לא לקשקש במוח".
נכנסתי לשירותים ובכל מקרה ידעתי שמה כבר יכול להיות? תכלס מה רע בתינוק קטן וחמוד- התלוצצתי קצת. אם הייתי אומרת את זה לאמא היא ממש לא הייתה צוחקת.
"אמאאא" קראתי בחוסר חשק, היא נכנסה לשירותים.
"נו?" חייכתי, את רואה הכל בראש שלך!" ויצאתי מהשירותים.
אמא נשארה בהלם.
"ליאל" , "בואי הנה רגע, דחוף!".
"אוף נו מה יש?" שאלתי שוב והפעם באמת בחוסר חשק.
"תראי".