המכתב פרק 2- מה קרה אחרי?
קמתי בבוקר לקול השעון המעורר שלי.
התארגנתי מהר ובתחושה טובה שמתי את המעטפה עם המכתב בתיק, ירדתי לסלון והדלקתי את הטלוויזיה. בטלוויזיה שודר כי שוב פעם ילדי בית ספר יהודי רבו עם ילדי בית ספר נוצרי ברחבי העיר חיפה, הרגשת לא נעים באותו הרגע, כיביתי את הטלוויזיה והלכתי למטבח.
"שקדי, את רוצה כסף לבית הספר? לא היה לי זמן לרוץ בבוקר למכולת לקנות לחמניות אז לא הכנתי לך אוכל" אמרה אימי בדאגה כשניכנסתי למטבח.
"כן, אבל אני לא צריכה הרבה" עניתי ולקחתי מאימי את השטר.
יצאתי מהבית והלכתי לכיוון בית הספר.
כשנכנסתי לכיתה ראיתי כמעט את כל הילדים עם מעטפות כמו שלי על השולחן.
המורה נכנס לכיתה וכולנו נעמדנו.
"אתם יכולים לשבת" הוא הכריז.
"אוקיי להוציא כולם את המכתבים שביקשתי שתכתבו ותניחו על שולחני" הוא ביקש והראה עם האצבע על השולחן שלו.
כולנו הנחנו את המכתבים על השולחן והתיישבנו במקומות.
אחרי השיעור יצאנו להפסקה ואני כהרגלי הלכתי לשבת מאחורי חדר המורים וציירתי ביומני.
לא שמתי לב כשניגשו אליי חבורת בנים מכיתה י' והחלו לקלל אותי. ניסיתי להתעלם אך הקללות שהם זרקו לעברי היו זוועתיות ולא יכולתי כבר יותר להתאפק, קמתי ממקומי והתחלתי לרוץ, רצתי בכל כוחי לבית בלי להגיד לאף אחד על כך ועליתי לחדרי בזמן שאימי התארגנה לעבודה שלה בתור מזכירה המרפאת שיניים.
"שקדי, מה את עושה כל כך מוקדם בבית?" היא צעקה לעברי בעודי מזנקת במדרגות לכיוון חדרי במהירות.
"ברחתי" אמרתי יחסית בשקט ושמעתי איך הדלת נתרקת.
התחלתי לבכות לתוך הכרית. זאת כבר לא הפעם הראשונה שככה מתעללים בי, ולמה כי אני קצת שונה, כי אני לא כמו האחרים, כי אני לא יכולה לעבור בבית הספר, לראות מישהו בוכה ולהתעלם מזה! אני חיבת לשאול את אותו האחד מה קרה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות חולצה קצת אחרת מזאת של נוינ צפריר בגלל שכולם ישפטו ויגיבו בצורה לעגנית.
חשבתי כבר על מה אכתוב במכתב הבא שלי לילד שאתכתב איתו, אם בכלל הוא ירצה.
חשבתי על כך שאולי הוא יהיה חבר יותר טוב שלי מאשר אימי.
לא חזרתי לבית הספר יומיים כי אחרי שבכיתי יותר מידי זמן היו לי שקים מתחת לעיניים ואמא אמרה שעדיף שאשאר בבית.
כשחזרתי לבית הספר המורה לאזרחות קרא לי ואמר שקיבלתי מכתב תשובה למכתבי. התפלאתי, איך יכול היה אותו האחד לכתוב במהירות כזו.
לקחתי מהמורה את המכתב ושמתי אותו בתוך התיק, רציתי לחכות לסוף היום כדי לקרוא אותו.
כשחזרתי לבית פתחתי את המעטפה והוצאתי דף נייר משובץ, מדבקת חייכן הייתה מודבקת על גב המכתב. התחלתי לקרוא.
תגובות (1)
תמשיכי