המיטה הפרועה בבוקר
ההתעוררות של הבוקר אף פעם לא קלה. קר בבוקר, והעור מסתמרר.
היא ישנה עד שעה מאוחרת, ואני לעומתה טיפוס של בוקר. אני קם ומכין את הקפה הקבוע שלי – המון שחור ובלי סוכר, ככה שזה ממש עיסה, הגרגרים נתקעים בין השיניים. מר וכבד כמו החיים.
אחר כך אני מצחצח שיניים ושוטף פנים, ואז לובש את הקפוצ'ון ויוצא לריצת בוקר.
תל אביב של תחילת יום היא לא עיר ללא הפסקה. היא יפהפייה רדומה שמתנמנמת לה אחרי לילה פרוע של חטאי גוף ונפש. אני רץ לאט, נושם את האוויר הקר של הבוקר ואת אדי משאית הזבל. הפאבים, המועדונים, המסעדות, כולם יתומים ובודדים בשקט המואר הזה.
כשאני חוזר היא עדיין ישנה.
אני מתקלח.
אני אוכל ארוחת בוקר ומתארגן לחדר הכושר.
ישנו רגע אחד, שבו לפני שאצא מהבית, אני מגניב מבט אל המיטה, רואה אותה ישנה במיטה הפרועה והמבולגנת, וחושב שהחיים יכולים להיות יפים יותר תחת מעטה של שמיכה וכרית. אבל אז אני יוצא החוצה, ועוד יום מתחיל.
תגובות (3)
לא יודעת למה, ראיתי בזה משהו מעבר לסיפור קצר ותמים. נשביתי.
יו, תודה… :-)
בבקשה