ה"מבצע"
נראה שהחיים מתחילים לחזור למסלולם, עם כל הפלונטר הפוליטי המעיב על כולם.
אילנה יצאה לנופשון בגולן שכלל הליכות בשביל הגולן, צפיה בנופים הירוקים, נמצאים בגן עדן, מנוחה מדאגות היומיום.
והנה בקפה "קופי ענאן" במרומי הר בנטל, קולטים הודעות שמתחיל מבצע ברצועת עזה.
"מבצע"? זוהי מלחמה. פצצות והרס ויושבי הדרום קורסים, רצים בלי הרף למרחבים המוגנים לממ"דים ולמקלטים. ילדים הגדלים באווירה זו, ילדותם נפגעה , הם אינם חופשיים ומדי פעם קריאת "צבע אדום".
קבוצת המטיילים צפתה בנופים הפסטורליים, בפרחים צבעוניים, במעיינות קסומים, בפסלי ברזל והאזינה לסיפורי גבורה.
חזרו לבתיהם. בערב נשמעה אזעקה, רצים לחדר המדרגות, פוגשים חלק מהשכנים . בעלי הכלבים אוחזים בהם כמו בתינוקות ומרגיעים אותם. עשר דקות עוד אזעקה.
למחרת שוב אזעקה ארוכה, שומעים קול נפילה. קשה היה לדעת היכן זה קרה אבל זה היה קרוב. למרבית המזל הנזק לא היה גדול.
ההרגשה מעיקה, כל יציאה לקניות וסידורים צריכה להישקל בכובד ראש ; היכן ואיל להסתתר ולהתגונן אם חס וחלילה תִשמַע אזעקה.
באמצעי התקשורת :איזה ניצחון! בצד השני גם קוראים לניצחון.
ליבוי השנאה עובר כל גדול ובערים המעורבות פגיעות הרכוש ובנפש, שלא לדבר על התגרות בין התושבים. הערים האלו נראות כשדה קרב.
לאן נגיע?? בעקר עם הנהגה זו? "המבצע " הסתיים ותושבים נשמו לרווחה. לכמה זמן? ומה העתיד צופן לנו? איש אינו יודע. ותושבי הדרום מה יהא אתם??
תגובות (1)
בלהה, שלום.
התכתבנו קצת בעבר, וכבר העלנו את המחלוקת הפוליטית בינינו, לא על זה רציתי לכתוב לך הפעם. אני לא לגמרי בטוח מה המטרה שלך בפרסום הקטע. זו לא ביקורת – זו כמובן זכותך, אני רק מנסה להבין האם מדובר בדיון שרצית לפתח, שיתוף בתחושות או פשוט כתיבת סיפור. הסיבה שאני רושם לך, כי אני חושב שאם המטרה היתה אחת מהשלוש היא קצת מתפספסת.
עם רצית בדיון, היה כדאי להדגיש, לפנות לקוראים, לבקש תגובה וכו'
עם רצית לשתף בתחושות, את משתפת קצת, אבל אני חושב שהיית יכולה יותר. אולי פחד, בדידות, דאגה או אולי דווקא הקלה לגלות ששלומם של הקרובים אליך טוב וכו'.
אם רצית לכתוב סיפור גם כאן היה מקום לתאר ולפרט יותר את החוויות של אותם ימים.
מעבר לזה אני מסכים איתך, שהמצב כרגע מעלה הרבה סימני שאלה. אין עדיין תחושה שהמצב שהיה לפני המבצע השתפר. יש במידה מסויימת קצת אכזבה, אבל אני חושב שיש גם כמה נקודות אור.