הלב על השולחן
היי לך.
איך לומר לך את זה…הכל באשמתך. זה רק בגללך. בגללך אני לא רוצה לאהוב יותר. בגללך הלב שלי מכווץ עכשיו…ואני מרגישה שאני לא יכולה ללכת לישון מבלי לדבר עם מישהו… כי אז אני מרגישה שריק לי בלב.
אני ואתה אף פעם לא נפגשנו. הקשר היה רק בווצפ ובפייסבוק, ובפלאפון. אפילו שהיו לנו קטעים שדיברנו שיחות נפש, ואתה תמיד הבנת אותי. ותמיד רצית להכיר אותי יותר, למרות זאת הקשר שלנו היה מיני. תמיד רצית לדעת אם אני בתולה או לא. ותמיד לא עניתי לך, והיית מסוקרן לגביי. אהבת את זה שאני מסתורית. אולי זה היה מדליק בעיניך, אבל האמת?
האמת היא שאצלי זה שונה…אצלי זה לא רק מקום קר מלא בתאווה, אצלי זה מקום של ילדה שלא קיבלה אהבה מאבא, כי הוא נטש אותה כשהייתה ילדה, ויש לה פצע פתוח. היא רוצה להיות אהובה. אז מה שהיה בעיניך משחק מאתגר ומשעשע, בעיניי זה היה כואב. כי זה לא שהייתי מסתורית כדי להדליק אותך…אני הייתי מסתורית כי לא רציתי להיפתח, מתוך פחד להיפגע.
מאז אבא שלי… אני כל כך פוחדת להיקשר לגברים. פשוט פוחדת. כולם נראים לי מאיימים, ואם מתפתח לי רגש הכי קטן אני מרגישה שמתכווץ לי הלב… כי אני לא רוצה לסבול יותר.
כל השיחות סקס שלנו בפלאפון, אולי הייתי נורא טובה… יחסית לנערה בת 16 שאף פעם לא הייתה עם בחור…זאת הדרך שלי להרגיש אהובה. אתך זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שעשיתי דבר כזה. נהניתי מזה, וגם מהחיזורים שלך… אבל תמיד ידעתי שזה ריק.
אבל גם כשידעתי, שוב, המקום הזה של הילדה הקטנה והרגישה… המקום האמתי שלי! בתור בן אדם. בתור בן אדם שבאמת מבין שאי אפשר לתת אינטימיות למישהו אם אין ביניכם קשר נפשי הדוק…בתור בן אדם שהערך והרגש משחק אצלו במקום הראשון.
ואתה…תמיד חשבתי לעצמי כמה אני רוצה שתאהב את האופי שלי, ושתרצה להכיר אותי באמת. ומה שהכי כאב לי זה שהראית לי שאתה רוצה את שניהם…
ביקשתי ממך שנפסיק. וכיבדת, כי אתה תמיד מכבד. והיה קשה לי לעשות את זה, למרות שבתוך תוכי ידעתי… ידעתי שיבוא יום ואני אתגעגע לזה. וזה יהיה חסר לי.
אף פעם לא הצלחתי לגמור במשך השיחות שלנו, גם כששיקרתי שכן… משהו בי לא נתן לי. מן גבול פנימי כזה שידע… הערך הזה שבתוכי לא נתן לי לעשות את זה. ואני מודה לאלוקים על זה. לא הצלחתי לגעת בעצמי.
למה לא הצלחתי? מה הערך הזה? אני לא יודעת…
ועכשיו… כשאנחנו לא מדברים בלילה, אני מרגישה שריק לי. שזה חסר לי ושאני לבד.
ולכן אני כועסת עליך, ועל עצמי. זה היה רק שעשוע, אז למה נכנסת לי ללב? למה אני מרגישה שחסר לי עכשיו? הרי גם לא נקשרנו נפשית… למרות שהייתי רוצה את זה.
למה אני שוכבת במיטה ולא מצליחה לישון כי אני מרגישה בדידות? ואז אתה עולה לי לראש.
אידיוט, אתה לא בן אדם.
מי היה מאמין שיש לי לב טהור כל כך? הרי הייתי בקרבה מסוימת אתך, גם אם זה היה רק בהתכתבויות או בפלאפון..אוטומטית, אכפת לי ממך. ואני מרגישה קרובה. איך אפשר לחתוך את זה פתאום? ואז להתנהג כאילו כלום לא קרה.
אמרתי לך שאני רוצה לשמור אותך בתור ידיד, ואז כשדיברנו אמרתי לך משהו פוגע שאני לא אוהבת שנכנסים לי לנשמה, כי אמרת שאתה כבר מכיר אותי טוב. וכעסת. אבל אמרתי את זה רק כי פחדתי… פחדתי שתחשוב שאתה מכיר ואז תשתמש בזה לרעתי, פחדתי שתאהב, פחדתי…פחדתי.
והתנצלתי כמובן שלא אמרתי את הסיבה אמתית…
עכשיו רק רע לי. ובא לי למות, שוב…
מה שהכי כואב לי זה שהראית לי שאתה מעוניין גם בקשר רגשי… וזה מה שאכל אותי. שאולי באמת פגעתי בך מבלי שעשית שום דבר. ואולי כן נקשרת אליי ואולי כן אכפת לך..אבל אף פעם לא אדע את האמת.
קשה לי להאמין שקיימת אהבה אמתית היום, רוב האנשים בוגדים באיזשהו שלב מסוים. קשה לי להאמין שיהיה מישהו שבאמת יאהב אותי בעולם הזה.אבל יאהב באמת. לא כי אני "פסיכולוגית" טובה כי אני יודעת לייעץ ולהקשיב, ולא כי אני יפה. יאהב באמת…
וכשאני חושבת על מה שאני באמת רוצה, אני לא מרגישה ראויה לזה. לפעמים אני חושבת לי כמה ברת מזל אני על שחזרתי בתשובה…כמה זה הציל אותי נפשית מבחינות מסוימות שאחת מהן זה הקשרים הלא בריאים עם בחורים. וכשאני חושבת על זה שארצה בחור ירא שמיים אמתי, אני לא חושבת שזה מגיע לי. מי ירצה בחורה כמוני? אני לא מצליחה הרבה בדת…למרות שאני ממש רוצה. אבל כן יש לי רגש. וערך לאלוקים, ולכל זה. הרבה יותר מאנשים מסוימים שמקיימים את כל המצוות. אבל המעשה הוא העיקר… או שהרצון הוא העיקר? אני מבולבלת.
בכל מקרה, הלוואי והייתי יכולה לעשות שלא אוהב אף גבר לעולם. כי כולם רק פוגעים.
אם היה אפשר לנעול את הלב, ככה שאף אחד לא יוכל להיכנס לי לבפנים. גם לא ידידים שעושים מה בראש שלהם…הלוואי והייתי יכולה…לא לבכות יותר.
לעזאזל…ל…עזאזל…
תגובות (0)