הכל בראש
אם ניסיתם לחשוב פעם איך הראש שלי עובד ולא הצלחתם- הנה לכם קצת עזרה. דמיינו את הדמויות של "הקול בראש". כן כן הסרט של דיסני פיקסאר, הרגשות והמחשבות בתוך הראש של אדם ממוצע. נולדתי עם 5 הדמויות, שמחה, עצב, גועל, כעס, ופחד. גדלתי בעיקר עם שמחה לפי דעתי, אינני זוכרת אחרת. מבחינת האיים שיש לי- ישנם אי החברות, אי המשפחה, אי ההתרפתקנות, אי הצופים, ואי האמנויות. דגש קטן על אי המשפחה, הוא לא מורחב ולא מתוחזק בכלל. אי קטן ובסיסי. בגיל 15 נוסף לי אי, אי האהבה. היה אי גדול מאוד, שהייתה לו ולאי החברות התפתחות והתרחבות גדולה מאוד. ואז, לאט לאט, בשקט בשקט, עצב השתלטה על לוח הבקרה שלי. שמחה הייתה שם הרבה מאוד אבל בדיוק כמו בסרט, עצב עשתה בלגן מאוד גדול. היא הפכה את כל הזכרונות שלי לעצובים. ולא משנה מה- שמחה לא יכלה לעשות כלום לגבי זה. אי המשפחה שלי הלך וקטן, עוד יותר ממה שהיה, איי החברות וההרפתקנות קטנו גם כן, ואי האהבה נהרס לגמרי. שמחה ניסתה ללכת ולתקן אותם, באמת שניסתה, אך ללא הצלחה. שמחה נאבדה איפשהו, אולי בזיכרון לטווח ארוך, אולי בתת המודע, ואולי, במקרה הכי גרוע נפלה למזבלת הזכרונות. בינתיים עצב ממשיכה לעשות בלגן המפקדה, ומי יודע מה יהיה הלאה? האיים ממשיכים להיהרס, ואין שום תקווה. כולם אומרים לי שהכל יהיה בסדר, שהכל בראש. אבל הם פשוט לא יודעים מה יש ומה אין לי בראש.
תגובות (0)