הכישרון- פרק 15 חלק א' (הסיפור שלכם!!)~בבקשה תקראו!!(:

~ מנוקדת המבט של נעמה ~
-כעבור יום-
" את לא חושבת שזה מוזר?" שרית שאלה אותי והיה לה מבט מוזר
" כבר כל דבר לי נראה לי מוזר." עניתי לה
" אבל זה לא יכול להיות שלא עוצרים אותך. הרי את רוצחת!" שרית התעקשה
" וואו! איזה חברה טובה את.." אמרתי בציניות
" בסדר.. אני יודעת שאת לא רוצחת. אבל כולם חושבים שכן.. אז למה המשטרה לא עצרה אותך?" שרית עדיין ניסתה להגיע לתשובה אבל עדיין ללא הצלחה. כבר עבר יומיים מהרצח של ירדן והכול בפנימייה נראה שונה לכמה רגעים, אפל יותר..
לא היה המון דברים חדשים ביומיים האחרונים, לירון. אחותו של ירדן כועסת עליי ברמות, ואני מבינה אותה. ואלי, האקסית של ירדן עדיין לא מאמינה שזה קרה.
נוי ואלינור מרגישות קצת אשמות והתרחקו ממני מאוד, היחידה שנשארה נאמנה אליי היא שרית. וגם מאור שאולי לא דיברנו כבר יום שלם אבל אני עדיין רואה בעניים שלו שהוא מאמין לי.
" את באה היום להלוויה של ירדן?" שרית שאלה אותי והעירה אותי ממחשבותיי
" לא נראה לי." עניתי לה
" למה לא?" היא שאלה אותי ואני לא הבנתי איך היא שואלת את זה בכלל
" אני רצחתי אותו. לא נראה לי שישמחו לראות אותי שם.." עניתי לה
"נו. זאת ההזדמנות שלך להגיד סליחה ולספר להם את האמת." שרית אמרה לי
" אבל עם הם לא יאמינו?" כמעט השתכנעתי
" לפחות את נסית.." שרית ענתה לי וגמרה לי להבין שאני חייבת ללכת להלוויה.
-כעבור 3 שעות-
~בהלוויה~
" אני לא מרגישה טוב עם עצמי" אמרתי לשרית כשנכנסתי אל הבית קברות.
" פשוט תתנהגי רגיל." שרית אמרה לי ולירון, אחותו של ירדן תפסה לי את העניים. היא בכתה. כמו שראיתי אותה בפעם שעברה. בסופו של דבר החלטתי לעשות מעשה והתקרבתי אלייה
" אני משתתפת בצערך." אמרתי לה
" את?!?" היא צרחה וגמרה לכולם לבהות בי
" אפשר בבקשה להגיד משהוא?" לקחתי את כל האומץ שלי וביקשתי לעלות לבמה
" בשביל מה? כדי שתגידי שלא רצחת אותו? יש הוכחות כבר!" אלי צעקה לכיווני
" אפשר לדבר?" שאלתי והאימא של ירדן, שבכתה אישרה שאני יגיד כמה מילים.
" אני יודעת מה כולכם חושבים. שבאתי לפה להרוס לכם את החיים. אבל ממש לא." אמרתי
" כבר הרסת!!!" האימא של ירדן צווחה
" אני לא רצחתי אותו. אני הרגתי אותו." אמרתי
" מה ההבדל?!" אלי צרחה עליי והתחילה לבכות שוב
" ירדן. הילד שלכם. איים עליי שעם אני לא יהרוג את מייק. הוא יהרוג אותי. כשבאתי למלות את משאלתו לא ראיתי את מייק ומרוב הלחץ בטעות הרגתי את ירדן." אמרתי להם את האמת
" שקרנית!!" כולם צעקו כמו שחשבתי, שרית טעתה. הם בחיים לא יאמינו לי
" אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים. אבל בסוף אתם תבינו את האמת." אמרתי וירדתי מהבמה אחרי מאור נוי אלינור ושרית רצו
" למה את משקרת ככה?" נוי שאלה אותי
" אני לא משקרת. את פשוט עיוורת!" כעסתי עלייה
" תעזבי אותה.." כבר חשבתי שאולי אלינור מאמינה לי
" אלינור?" רציתי לראות שהיא מאמינה לי
" לכי ממני שקרנית!" היא אמרה לי והלכה חזרה אל אלי ביחד עם נוי.
" אני מאמינה לך." שרית אמרה לי
" גם אני." מאור אמר לי
" באמת?" שאלתי את מאור
" האמת שאני מבין למה הם לא מאמינים לך.." הוא אמר לי
" אז למה אתה מאמין לה?" שרית שאלה את השאלה שאני רציתי לשאול.
" שתי סיבות." הוא לחש
" איזה?" שאלתי אותו והסקרנות גברה בי
" הראשון הוא ש… שמעתי את ירדן מדבר בפלאפון." הוא אמר לי
" ואוו! והקלטת?" שאלתי אותו
" לא לצערי." הוא ביאס אותי
"ומה השני?" שרית שאלה אותו
" שאני אוהב אותך. " הוא אמר ונישק את..שרית!