הכישרון- פרק 10 חלק ב'(הסיפור שלכם!!)~בבקשה תקראו!!(:

~מנוקדת המבט של ירדן~
" אז מה אנחנו עכשיו?" נוי שאלה אותי
" חברים, לא?!" עניתי לה וחששתי מה אלינור תגיד
" חברים חברים?" נוי עדיין לא הבינה
" כן." עניתי לה
" ומה עם אלינור? אתם לא ביחד?" היא שאלה אותי ואני הופתעתי שהיא יודעת שאני ואלינור ביחד
" נפרדתי ממנה כבר." שיקרתי לה
" שמע ירדן, את חמוד והכול אבל אני לא יכולה לשכוח לך את ההתפרצויות האלא.." היא אמרה לי
"אני מבין." נסיתי לא להראות לנוי את הכעס שהיה לי בלב, לפחות לא נפרדתי מאלינור
-כעבור שעה, חדר משחק-
" מה קורה אלינור?" שאלתי אותה
" תגיד לי אתה!!" היא נראתה עצבנית
" קרה משהוא?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה
"שום דבר!! פשוט שום דבר!!" היא צעקה והתחילה לרוץ מהחדר
" מה קרה לה?" שאלתי את נעמה, החברה הכי טובה שלה
" היא הבינה משהוא." נעמה ענתה לי
" הבינה מה?" עשיתי את עצמי לא מבין
" תחשוב לבד.." נעמה אמרה לי והמשיכה לקרוא את הספר שלה
" את יכולה בבקשה להגיד לי????" צעקתי על נעמה והתאפקתי לא לתת לה בוקס
" בסדר! אל תרביץ לי רק…" נעמה לחשה
" נו…???" צעקתי עלייה שוב
" היא הבינה שאתה בוגד בה עם נוי." נעמה ענתה לי
" מה???" עשיתי את עצמי והתחלתי ללכת במהירות לבית הקפה, שם הייתי בטוח שאלינור נמצאת.
-כעבור 5 דקות, בבית הקפה-
התקרבתי אל אלינור שהייתה לבד בשולחן,
" עוף לי מהעניים." היא אמרה לי
" את באמת חושבת שאני עם נוי?" שאלתי אותה ונשארתי רגוע
" כן." היא ענתה לי
" אבל אני לא.. אפילו תשאלי אותה!" עניתי לאלינור והרגשתי נורא עם עצמי
" בסדר.. בי.." אלינור אמרה והלכה.. בינתיים צלצלתי לרם, רם הוא החבר הכי טוב שלי מהשנה שעברה רק שהוא השתנתה, הוא מאיים עליי כל הזמן שעם אני לא ירביץ לזה ולזה הוא יהרוג אותי, ואני נזהר כמובן, כי אני יודע שהוא מסוגל לזה…
' הכול הולך כרגיל? שברת את הלב של אלינור? ' רם שאל אותי
' כן. ' עניתי לו
' הפצת את השמועה שאתה על סמים? ' הוא שאל אותי
' כן .' עניתי לו
' איימת על פרידה? ' הוא שאל אותי
' כן. ' עניתי לו
' מעולה.' הוא ענה לי
' מה אני צריך לעשות עכשיו? מייק כבר בבית חולים כמו שביקשת..' לחשתי
' עכשיו אתה צריך להרחיק את מייק מנוי כמה שיותר כדי שלא יהיה לו טוב איתה.. וגם.. תדאג שנעמה לא תפריע לנו.' הוא ענה לי
' מה זאת אומרת לדאוג לנעמה?' שאלתי אותו
' תאיים עלייה כמו שאיימת על פרידה.. ' הוא ענה לי
' אבל…' לחשתי אבל לא סיימתי את המשפט כי פחדתי מדי
' מה אמרת?' רם אמר בקול מאיים
' שום דבר.. ' לחשתי לו חזרה
' אני מתחיל לדאוג לנעמה..' אמרתי לו וניתקתי את הפלאפון,
" אני פשוט לא מאמין שאני עוזר לו…." לחשתי לעצמי ולמזלי אף אחד לא שמע