הכישרון- פרק 1(הסיפור שלכם!!)~בבקשה תקראו!!(:

~מנקודת המבט של נוי~
״עונת הקבלה החלה״ פרידה מנהלת הבית ספר קראה בקול ואני רעדתי מרוב התרגשות, ככה זה שאת סוף סוף מגשימה חלום.
סוף סוף אמא שלי הרשתה לי ללכת לאודישנים לבית ספר לאומניות שבתל- אביב, מלא זמרים ושחקנים החלו את דרכם כאן בבית ספר הזה. מהראל סקעת עד מירי מסיקה ודרך רון שחר.
אולי בגלל שלמורים פה יש המון ניסיון, אבל אני לא יודעת. זה תמיד היה החלום שלי! אבל הוא עדיין לא התגשם.
׳מספר 453. את הבאה בתור בואי בבקשה לבמה המרכזית׳ קראו בצעקות הסתכלתי על המספר שהיה מודבק עלי הסתכלתי טוב והבנתי, אני הבאה בתור.
תאחלו לי בהצלחה!
עליתי במדרגות אל הבמה ומולי ישבו ליד שולחן שעליו כוסות מים פרידה המנהלת של בית הספר, אמיר פיי גוטמן שהוא אחד מהמורים בבית ספר והראל סקעת שהוא המורה למוסיקה ואחרון זוהר ליבה שהוא המורה למשחק בבית ספר, מאוד הופתעתי שלא ראיתי את אנה אהרנוב המורה לריקוד אבל עדיין הייתי מאוד שמחה שאני סוף סוף רואה את הראל.
"נוי? מה את יכולה לספר על עצמך?" פרידה שאלה אותי שעליתי על הבמה
"נעים מאוד אני נוי, בת 14. אני אוהבת לרקוד ולשיר אבל במיוחד לשיר." אמרתי לאט כדי לא לשכוח כלום.
"מה תשירי לנו?" אמיר שאל אותי
"אם אלא החיים של קרן פלס." אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון הכיסא שהיה ליד הפסנתר
"בהצלחה." הראל אמר לי ונתן לי את הסימן להתחיל, הייתי מאוד לחוצה אבל התחלתי לשיר. השיר הזה מאוד מתקשר אליי, אני אף פעם לא ידעתי למה. אולי בגלל שאני מאוד אוהבת את קרן פלס או שסתם השיר הזה נדבק לי לראש.
"מעולה, הבא בתור!" פרידה אמרה אחרי שסיימתי לשיר, התחלתי לרדת מהבמה אל חדר המוסיקה כמו שאמרו לי לפני שעליתי לבמה. הייתה לי הרגשה טובה ושמחתי מאוד ששרתי כמו שאני אוהבת, השאלה עם השופטים אהבו את זה.
"שמעתי אותך שרה, את שרה ממש יפה." נערה פנתה עליי בדרך לחדר המוסיקה
"תודה." עניתי לה
"נעים מאוד אני אלי." היא אמרה לי ולחצה את ידי
"את גם זמרת?" שאלתי אותה והמשכתי ללכת אבל הפעם מהר יותר
"לא, אני שחקנית." היא אמרה לי
"אה, את כבר עלית לאודישנים?" שאלתי אותה
"אני לומדת פה כבר מאז שהייתי מאוד קטנה." היא אמרה לי
"איך?" שאלתי אותה
"פרידה, היא אמא שלי." היא סיפרה לי ואני הופתעתי, למה? כי אני חיפשתי כל מידע שאני יכולה לקבל על פרידה ובשום מקום לא רשום שיש לה ילדה, ועוד שחקנית!
"טוב אני צריכה ללכת, ביי." אלי אמרה לי והתחילה ללכת למסדרון הרחוק מחדר המוסיקה ששם כנראה חדר המשחק, פתחתי את הדלת של חדר המוסיקה ורק 2 נערים ו2 נערות היו בתוכו, אני חשבתי שהרבה יהיו שם. אבל הופתעתי והאמת לטובה!
"היי. מי את?" נער אחד ניגש אליי, היה לו שיער שחור ועניים ירוקות שפשוט סנוורו אותי
"נעים מאוד, נוי." אמרתי לו
"היי, נעים מאוד אני ירדן." הוא אמר לי
"תוכל להכיר לי את האחרים?" שאלתי את ירדן
"ברור, זאת לירון אחותי התאומה" הוא הצביע על נערה שהשער שלה הזכיר מאוד את צבע השער של ירדן וגם צבע העניים של ירדן ושל לירון היו דומות מאוד.
"וזה מייק." הוא הצביע על נער שישב בצד ושמע מוסיקה באוזניות
"ואני אוריין, נעים מאוד." נערה עם שיער חום קלוע לצמות ועיינים כחולות קמה אליי.
"היי." נערה נכנסה לדלת
"תכירי את אלינור, המעצבת שלנו." אוריין אמרה לי
"נעים מאוד, את נוי?" אלינור שאלה אותי
"כן. למה?" שאלתי אותה
"כי עכשיו שמעתי שאת הראשונה שהתקבלת לפה." היא אמרה לי
"התקבלתי?!?" צעקתי בקול רם
"ברור, רק מי שלומד פה בא לחדר המוסיקה. לא ידעת?" ירדן אמר לי ואני הייתי מופתעת ושמחה מאוד. זאת התחלה חדשה!