הכופר
"שמך?"
"כפירה."
"שם שני יש?"
"פעם קראו לי 'רשעות' או 'אפיקורסות'.. נחשב?"
"ביקשתי שם שני."
"אה, שם שני אין."
"שותפים לפעולותייך?"
"עצבות, ספקנות, פילוסופיה, מדע, חופש ומרד שבדרך כלל עובדים יחדיו, אטימות ולעג שתפקידם זה לשמור על המצב הקיים, אמונה, אהבה, רציונאליזם – "
"רגע רגע," קטע הפקיד, "אמרת הרגע אמונה?"
"אממ.. כן. למה?"
הפקיד ממשרד הפנים הביט בכפירה בתמיהה, "היא לא.. ההפך ממך?"
"ההפך ממני?" חזרה כפירה על השאלה, "מה זאת אומרת?"
"את בדרך כלל נלחמת באמונה, ככה זה עובד."
"נלחמת בה? אאה לא לא לא." צחקקה כפירה, "טעות נפוצה. אני מופתעת שלא הסבירו לך את זה לפני שהתקבלת, הייתי מצפה שעובד ממשרד הפנים הרעיוני ידע את זה."
"סליחה על הבורות, אך כיצד בדיוק את עובדת עם אמונה?"
"הבורות שלך נובעת מהבנה נכונה, ובאותה נשימה גם לא נכונה של פעולותיה."
"תסבירי את עצמך."
"אמונה היא למעשה הבסיס לכל רעיון. לפני שבן אנוש מחליט לקבל רעיון מסוים, הוא חייב קודם לסמוך על משהו שמצדיק את כניסתו של אותו רעיון אל תודעתו, כאן הבנת נכון. אבל מה שלא הבנת זה שאני, כפירה, לא יכולה לעשות דבר ללא אמונה. אני לא יכולה לשכנע בן אנוש שהמדע אומר אמת ללא שיסמוך עליו קודם, או במילים אחרות, שיקבל את אמינותו."
"את מדברת כאן על בן אנוש שלא בקיא במדע, והוא מאמין לכל מה שאומרים לו בלי להפעיל שמץ של רציונאליזם, אך מה עם בן אנוש שזו אומנותו?"
"גם איתו אני משקיעה אמונה. הוא צריך לסמוך על חושיו, על כך שלא נפלה טעות בידו, על שכלו וכישוריו. כיוון ששום דבר הוא אינו וודאי, כפי שמקפידה להזכיר הספקנות."
עיניו של הפקיד נפערו. "אז ההפך מאמונה זו ספקנות!"
"בדיוק." אישרה כפירה, "וההפך ממני זו דת. אתה מבין? אני משתמשת בספקנות על מנת לערער את עוזרי הדת, ומשתמשת באמונה על מנת לייצב את עוזריי שלי. לי ולדת יש את אותם עוזרים, רק ההבדל היחידי הוא שהם שלי, והם שלה."
"אז גם דת נעזרת ב.." הפקיד הביט רגע בטופס, "עצבות, ספקנות, פילוסופיה, מדע וכו'?"
"כן, והמון. אם זה נכון או לא זה לא מה שמשנה. האם זה משכנע את בן האנוש או לא? האם הוא סומך על זה? מאמין בזה? כי אם כן, העוזרים יכולים להתחיל לעבוד. בין אם הם שלי או שלה."
"אוקיי.. העשרת את הידע שלי להיום." הוא סיבב את הטופס אליה והושיט לה עט. "תחתמי כאן וכאן על הטופס שאת מאשרת את כניסתם של עוזרייך, ושכל נזק שנגרם על ידם יהיה על אחריותך – כולל רעיונות מוגזמים, שיגעון, דיכאון, מעשי שנאה, נטישת אמות מוסר וכדומה. כפי שהנך יודעת על בן אנוש זה שולטת הדת, ומרגע כניסתך עלייך לכבד את כל חוקי ומנהגי המקום, אל לך להשפיע על בן האנוש לבצע דברים שסותרים את חוקי הדת. שמו של בן האנוש הוא יחזקאל כהן, בן 15, לומד בישיבה תיכונית דתית ובן להורים דתיים."
כפירה חתמה על טופס ההגירה.
"ברוך הבא לתודעתו של יחזקאל כהן, מאחל לך שתהני משהותך כאן."
"תודה רבה, אהנה ועוד איך." חייכה.
כפירה קמה מכיסאה ויצאה ממשרד הפנים כשמאחוריה שיירה ארוכה של עוזרים.
"את לא באמת מתכוונת למלא אחר ההוראות בטופס נכון כפירה?"
"ממש לא ספקנות, אני עוד אעשה כאן מהפכה." השיבה.
"שאני אתחיל?" שאלה ספקנות.
"לא, את לא יכולה להתחיל, אני מעדיפה שעצבות תתחיל."
"מה?!" השתנקה ספקנות, "למה?"
"קיבלתי במודיעין שהוריו של אותו בן אנוש מתכוונים להתגרש, נחכה לגירושין עצמם וכשהוא יהיה כבר מתוסכל מספיק עצבות תנצל את ההזדמנות ותכה בו. בנתיים לא נעשה כלום. נטייל, נראה חדשות, נשתה קפה פה ושם.. ניתן לנוכחות שלי לעשות את שלה."
כפירה שמה לב לכך שמצב רוחה של ספקנות נפל, "אל תדאגי, את תכי מיד אחרי עצבות, יחד עם פילוסופיה איתה את כלכך אוהבת לעבוד."
"כן.. אני מניחה שזה בסדר."
"יופי." כפירה הביטה בכולם, " אוקיי, הגיע הזמן שכולנו נתפזר, הרי אנחנו לא רוצים שדת תגרש אותנו מכאן מתוך רתיעה, היא צריכה להמשיך לחשוב שבאנו רק לתקופה קצרה. אז להתפזר."
כולם התפצלו והלכו להתעסק בעניינים שלהם, בעת שכפירה נשארה לבדה.
"יום יבוא.." לחשה כפירה לעצמה בעודה מביטה במרחבי התודעה העצומים והאינסופיים של הבן אנוש, "והוא יהיה כופר למופת."
תגובות (3)
וואוו , אין לי מילים ..השתקת אותי וסחפת ברמות מטורפות ..את ממש תיארת את זה טוב !! המון חומר למחשבה מהקטע הזה.
רעיון מעולה שמעביר את מה שרצית ממש טוב, גם כיף לקרוא את זה
חחחחחחחחחח אוקיי.
אין ספק שהרעיון מקורי.
זה נראה כאילו השקעת הרבה מחשבה על הפילוסופיה הזו וכי היא הטרידה אותך ברמה של חיים יום יומיים אבל… משום מה הרגשתי שעל אף שנתקלת בקשיים במהלך הדיאלוגים, לא חשבת על זה מספיק.
מדע הוא אינו אמונה, הוא ספקנות. ו… ספקנות מוחלטת, מלבד העובדות והאקסיומות. תאוריה היא אינה מדע עד שלא הוכיחן אותה.
הנקודה היפה שהעלית בקטע היא שהאמונה בעובדות ובאקסיומות המדע… הן אכן אמונות. כמו האמונה במציאות. ובזה שאתה קיים. לכן, מגוחך ככל שיהיה, כפירה ודת – שניהם אותו חטא. אותם 'שותפים לפשע' עובדים בשתי הדרכים. לכן אולי אין כל ערך או טעם להצדיק אמונה אחת מעל לשניה.
אבל אם זה פותר לך את הדילמה הרגשית- אין ספק שעדיף להסתמך על דברים שאפשר לגעת ולטעום, כי מניסיון ההיסטוריה, הדברים האובייקטיבים שלא נמצאים בדמיון קולקטיבי וימותו אתנו, אלא עובדות של ממש, נתן לסמוך עליהן והן בסיס לא רע והסיק מסקנות טובות והגיוניות שיעזרו לך בזמן אמת.