הכול בסדר

בס"ד
עמדתי מול המראה והבטתי בדמות היפה שעמדה שם ,אני יפה אני יודעת את זה מגיל קטן זה הדבר היחיד שאמרו לי.
"את כל כך יפה" זה מה שהוא אמר לי אחרי שהתנשקנו בפעם הראשונה הוא הסתכל עליי כמה שניות ונישק אותי שנית .
בדרך כלל נפנפתי בנים הייתי כלבה,אני עדיין כלבה גם לבנים וגם לבנות אבל אליו היה לי משהו אחר ,משהו שונה.
כבר עבר חודש מאז הפרידה ואני עדיין שבורה כל יום שאני רואה אותו בבית הספר רק עושה לי יותר רע.
היופי שלו הוא משהו לא נתפס,האופי שלו מושלם .
והיה לי אותו והפסדתי אותו בגלל האגו המסריח שלי,בגלל שאני טיפשה ומטומטמת .
לפני כמה ימים הלכתי לשירותים באמצע שיעור וראיתי אותו בחוץ ,שאלתי אותו מה קרה והוא ענה בגיחוך שהעיפו אותו מהשיעור מה שהיה כל כך אופייני לו בהיותו הילד הכי מופרע בשכבה שלא מסוגל לשבת במקום אחד יותר משלוש דקות.
"מר קוצים בתחת" ככה הייתי קוראת לו בפאלפון ,צחקתי וישבתי לידו דיברנו קצת ,אבל לא דיברנו עלינו.
זה היה אחד הימים הכי מאושרים שהיו לי בתקופה האחרונה.
כשהוא שאל אותי מה איתי בתקופה האחרונה ,עמדו לי דמעות בעיניים הוא בעצם לא יודע כלום…
הוא לא יודע על כך שאימא שלי משגעת אותי כל היום בקשר לאיך שאני נראית כאילו הדבר היחידי שחשוב לה זה איך שאני נראית.
"אל תאכלי את זה זה גורם לצלוליטיס" נזכרתי במילים שהיא אמרה לי יום לפני כן כשרציתי לאכול פיצה קפואה מהמקרר כי היא אף פעם לא טורחת לבשל.
על הסטירה שאבא שלי הביא לי לפני כמה ימים כי התחצפתי אליו יותר מדי .
את זה שאח שלי הגדול היחיד שהיה לו אכפת ממני כל היום תקוע אצל חברה שלו הכונפה הזאת ששונאת אותי והדבר היחידי שהוא שואל אותי זה אם יש משהו לאכול בפעמים שהוא בבית.
את זה שאני שבורה מהפרידה שלנו והדבר היחידי שאני צריכה זה שנחזור.
"בסדר הכול בסדר" עניתי לו ובלעתי את הדמעות.