הכול בגלל התעללות מילולית…. – פרק3^^

לא יכולתי לאמין, "לכאן?" שאלתי אותה שוב, למקרה שלא שמעתי טוב.
"כן….טוב אני צריכה ללכת", היא הלכה, כמו כולם, נשארתי לבד בחדר,
כיסיתי את הפנים שלי בעזרת שמיכה, רציתי למות, 'לאאאאאא',
צעקתי בקוללל, רציתי להתאבדדד, לא יכול להיות, אני ימשך לסבול פה? אז מה עשיתי בזה שדקרתי אותו?,
לא הייתה לי ברירה, קמתי מהמיטה לעבר המזוודה שהייתה כמעט ריקה, היה בא חבל,
הסתכלתי אליו, בכיתי, לקחתי את החבל, קמתי, הסתכלתי אל התקרה, ראיתי שיש שם מעקה,
השחלתי את החבל דרכו, קשרתי חזק, החזרתי אותו שוב ביד, עשיתי בחבל לולאה שמתאימה
לי לראש, הכנסתי אותה לתוך הראש ולחשתי, "לינדה, אני אוהבת אותך"……

"אלכס, אלכססססססס" פתחתי עיניים, ראיתי את השומר ואישה נוספת, האישה נראתה כבת 30,
היא מהירה לחתוך את החבל מהמעקה, "לאא… עבי אותי, עופיי ממניי.." נפלתי למטה, הם הצליחו לחתוך
את החבל, "לאאאאא למה?!? עבי אותי", צעקתי בכול הכוח שלי, האשה הזרה ניסתה להרגיע אותי,
כשהיא הבינה שאני לא נרגעת כול כך מהר, היא קראה לרופאים, כדי שיזריקו לי תרופה מסריחה,
"אלכס, תרגעי, דיי, את תהיי בסדררר" …. זה בערך המילים האחרונות ששמעתי..

"אלכס היי, קוראים לי ורוניקה, אני פסיכולוגית..", אחריי שהתעוררתי גררו אותי מהר לתוך חדר מוזר ומכוער,
"אני לא צריכה פסיכולוגית מסריחה", אמרתי לה בלי בושה, לא ספרתי אותה, בכלל לא,
היא סתם פסיכולוגית מסריחה שרוצה את הכסף שלה,
"אנחנו כאן רק כדי לדבר על אדי, מותק", אל אדי? מותק? שאדי ילך להזד**…
ואני ממש לא מותק, אולי כן… אבל לא שלך
"שאני ידבר איתו? למה? שימשיך לרדת עלי מול כול העולם,?"
"לא, אני רוצה רק לברר מה קרה." את זה היא אמרה במילים עדינות ומרגיעות,
היא לגמה הכוס קפה שהייתה בידה,
"טוב, בסדר,אבל אני לא רוצה לדבר איתו!!" היא בטח חושבת שאמרתי לה את זה בתור שאלה..
"תכניסו אותו"… עכשיו? מה הוא יכנס עכשיו,
"אני ממש לא רוצ……." פתחתי את הפה, הוא נכנס עם לינד…ה……