הכול בגלל התעללות מילולית…. – פרק 7^^
"היי…." ישבתי בחדר, סידרתי את הארון, לא היה לי מה לעשות,
"מה קורה?!?" שאלתו אותו,
"תגידי, אנחנו מדברים הרבה.. אבל אני אפילו לא יודע איך קוראים לך?", הסמקתי נורא,
הורדתי את מבטי מטה, "קוראים לי אלכס", אמרתי לו, הרמתי את מבטי, הפסקתי לסדר את הארון,
התקרבתי עליו, "מה איתך?!? איך קוראים לך?" שאלתי אותו, באמת הייתי מסוקרנת,
"יש לך שם יפה," שוב הסמקתי, הוא התעלם משהשאלה שלי,
"איך קוראים לך?" שאלתי אותו שוב, אמרתי לעצמי אם הוא לא יענה לי עוד פעם, אני מעיפה אותו מפה!!,
"קוראים לי אביב," הוא אמר,
"שם יפה," אמרתי לא, הייתי צריכה ללכת לפגישה עם אימא שלי, אמרתי לו,
"אביב, אני יחזור עוד שעה, טוב?!?", אמרתי לא, לקחתי את החולצה שלי, ויצאתי,
"טוב.." הוא צעק לי מתוך החדר..
"אלכס", אימא קפצה עליי וחבקה אותי, לעומת זאת אני ממש לא התגעגעתי אליה, אחרי שהיא אמרה לי שאין לה כסף להוציא אותי מפה, אבל איך אין לה כסף?? הרי היא עובדת 24 שעות,
כול יום, כול דקה, כול שנייה!!
"אימא, שמעי.. אני ממש פגועה ממך, לא בא לי להמשיך לדבר איתך… טוב?!?", הסתכלתי עלייה,
הייתי עם דמעות בעיניים, לא רציתי לפגוע בה ככה, אבל גם אני נפגעתי, ואף אחד לא ריחם עליי!!
אז למה אני צריכה לרחם עלייה?!?!?
תגובות (1)
*לו
ותמשיכי