הכול בגלל התעללות מילולית…. – פרק 6^^

התעוררתי מוקדם בבוקר, הייתי עסוקה בלה יתמתח, לפתע חלף על פני זוג שוטרים ובחור שנראה כ- בן 19, או משהוא כזה, היה עליו טרנינג כחול, וכובע נייק שחור, הם שמו אותו בתא אחריי, וכשחזרו בחזרה, אחד מהם אמר לי "בוקר טוב,ג'ב בראון," הנהנתי לא אם הראש, קמתי מהמיטה לכיוון ארון הנעליים שלי,
לקחת נעלי סניקרס אפורות, ועשיתי קוקו בשער, פתחתי את הדלת של התא {החדר} ווטאבר,
ורציתי ללכת לחדר האוכל, אבל שמעתי בכי, נעצרתי כדי לשמוע אם לא דימיינתי זאת,
"הכול בסדר,?" שאלתי את הבחור, 'זה אותו בחור ממקודם' חשבתי לעצמי,
"כן, לכי!." לא התווכחתי איתו, הרמתי את הגבות שלי, באתי לעזור לא וזאת התודה שאני מקבלת?!
הלכתי לחדר האוכל, הנה הוכחה שאין פה אנשים שפועים..

ניגשתי לקחת מרק, "אממ… אני מצטער," הרמתי את הראש, זה היה אותו בחור שאמר לי ללכת,
אבל ממש לא רציתי לצאת נגדו, "זה בסדר," אמרתי לו בחמלה, אני אמרתי כך רק בגלל שאני יודעת
איך זה לבוא למקום זר, בלי אף אחד, רציתי לקחת את הלחמנייה שהייתה בצד של השולחן, לא הגעתי אליה,
"קחי," הוא אמר לי בעודו צחקק, גם אני צחקקתי, ואמרתי "תודה:)"..

"אז, מי הכרת פה חוץ מאנה?" ורוניקה שאלה אותי, עכשיו, אני מרגישה הרבה יותר משוחחרת איתה,
אני מרגישה כאילו היא אימא שנייה שלי, או החברה הכי טובה, שאני מספת לה הכול על עצמי,
"כן.. בדיוק אתמול הכרתי איזה בחור, שבמקרה הוא חדר ליד," אמרתי לה,
היא חייכה אליי חיוך גדול, אני החזרתי לה,
"אני מרגישה שיפור רציני אצלך," היא אמרה,
"גם אני," קמתי וחיבקתי אותה, אני כול כך התחברתי איתה, זה פשוט לא ייאמן!!..