הכול בגלל התעללות מילולית…. – פרק 2^^

התעוררתי בבית חולים, כאב לי נורא הראש, ראיתי את אבא ואימא עומדים בצד, רחוקים אחד מהשנייה,
סובבתי את הראש, לינדה קפצה עליי, "מאמי, את בסדר??!" היא לא הפסיקה לשאול אותי את זה,
היה לי רק אכפת לדעת אם הוא מת, אם עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות,
"לינדה, אדי, הוא חי…." משהו נכנס באמצע שדיברתי, ראיתי זוג שוטרים נכנסים, הם הסתכלו עליי לשנייה,
ופנו את גבם אליי, תוך כדי דיבור אם ההוריים שלי, הם דברו ודברו, שמעתי רק את אימא אומרת,
"אי אפשר לשחרר אותה בערבות,?" לשחרר אותי בערבות? אני הולכת לכלא?
למה? בגלל למי? בגלל הבן זו** הזה. הלוואי שהוא מת…

"טוב, ג'ב בראון, פה יהיה התא החדש שלך,את יכולה לשים את הדברים שלך..",
אני לא מאמינה שבאמת הביאו אותי לפנימייה של עבריניים, מה אני עושה פה לעזעזל?
אימא שלי אמרה לי שהיא לא יכולה לשחרר אותי בערבות כי אין לה כסף,
מה אני אמורה להרגיש עכשיו, שכולם עזבו אותי?, שאין לי אף אחד חוץ מלינדה..
שמתי את המזוודה על המיטה המעופשת, שהייתה מלאה באבק, פתחתי את הארון הקטן שהיה שם,
למרבה הפתעתי גם הוא היה מלוכלך, סגרתי אותה בחוזקה, העפתי את התיק מהמיטה והתחלתי לבכות,
הרגשתי כאילו ה' מעניש אותי על משהוא, אבל על מה? על זה שדקרתי את אדי?
הגיע לו, רק חבל שהוא לא מת, חשבתי..

"אלכס, אלכס,?" זיהיתי את הכול הזה, אין מצב שלא הזהה,
"לינדה," ראיתי אותה נכנסת לתא עם שומר גדול, קפצתי עלייה, חיבקתי אותה,
בכול הרגעים האלה, זה הרגע הכי מאושר שהיה לי בחיים,
"מאמי, שמעי רציתי להגיד לך משהו", שמעתי בקול שלה שמשהו קרה, משהו רע,
"מה??" אמרתי בקול צרוד,
"אדי נכנס לפנימייה הזאת"……..