הכוח לשוב…

חיי הבל חיים כולנו.
בתנאים מכפירים שכאלה על האדם למצוא משמעותו בעצמו,
להבין שאין משמעות ודווקא בשל כך, להמציא אחת,
או לנסות להפיק את מיטב ההנאה מהרגע.
מהאפשרות השנייה תמיד נסוגתי!
אך כעת… כעת, אין לי ברירה.

דמיוני אכזב אותי כשניסיתי לשלבו במציאות,
הרסת לי את הדמות שבניתי ואהבתי!
ביססתי אותה עליך ולקח לי זמן להבין שהוא,
לא אתה.
לנסות להתאהב בדמות הזו מחדש, הוא מה שנותר לי לעשות.
ומה אני עושה אם אין לי רעיונות לכתיבה?
מה אני עושה אם אני יותר מדי עייפה?
מה אני בעצם שווה כשלא נובע ממני פרי יצירה?

אתה לא הוא!
אני אבנה אותו מחדש! שיהא שונה ממך!
אני אגרום לאנשים להתאהב בו!
אשנה אופייך, התנהלותך, אאמין שהפנטזיה ההיא,
היא ישנה. אתאהב בה, באותה פנטזיה בת שנים…

אפעיל על עצמי לחצים פסיכולוגיים,
אהיה המניפולציה של עצמי,
אשקר לעצמי מה דמיון ומה מציאות,
אשכח לרגע מחיי השגרה,
רק שיהא לי הכוח והרצון לשוב לכתיבה.