הילד הכי קטן בכיתה

ביום הראשון בגן הוא חזר לאמא שלו בוכה ואמר שזה לא פייר שהוא הכי קטן בגן ושכולם בני ארבע והוא שלוש.
ביום הראשון בכיתה א' הוא ציפה להיות הכי גדול בבית ספר אבל הילדים בכיתה ב' עמדו בשער וצחקו על תלמידי כיתה א'.
בכיתה ו' הוא היה הילד הכי גדול בכיתה והרגיש יותר טוב מכולם. אבל שנה לאחר מכן עלה לכיתה ז' ונהפך להיות הילד הכי קטן בבית הספר כולו.
בכיתה י"א בין הכיתות היותר קשות הוא ראה את השמינסטים עושים מה שבא להם, ויוצאים רק לאן שהם רוצים כי הם בגיל המתאים.
הוא סיים י"ב בהצטיינות יתרה ורק חיכה להתחיל צבא, להיות חובש קרבי מה שרצה בכל זמן התיכון ועשה הכל בשביל זה.
"צעיר בוא לפה" קרא לו הפזמניק השבוז ביותר בשבוע הראשון שלו, בשבוע הטירונות בקיץ החם ב30 מעלות.
הוא הסתכל על הפזמניקים שמגדלים זקנים ושיער, ראה עגילים באוזניים ובגבות מסתתרים והבין ככל שאתה יותר זמן בצבא ויותר קרוב לשחרור ככה פחות אכפת למפקדים מאיך שאתה נראה.
כעבור שנה וחצי שמתחיל לדפוק הפזם ולצחוק על הצעירים מתחיל המבצע הראשון שלו בתור חובש קרבי, המבצע שחיכה לו תקופה ארוכה אבל רק יתפלל שלא יצטרך לעשות משהו בתור חובש קרבי.
"חייל נפצע חייל נפצע" נשמע בקשר, הוא קפץ ראשון אל עבר החייל שנפצע, כולם כבר הלכו ומאחור נשאר רק החייל שנפצע והוא, החובש קרבי.
הוא טיפל טיפול ראשוני בחייל וראה שצריך להוביל בדחיפות לבית החולים, הוא קרא בקשר כמה פעמים לעזרה ובפעם השלישית נשמע צרור יריות.
הפזם הפסיק לדפוק ואיתו גם הלב.
הוא חזר בוכה לאמא ביום הראשון לגן שכולם גדולים והוא הכי קטן. הוא בכה לאמא שלהיות הכי קטן בגן זה לא הכי נורא. להיות הכי קטן בגן זה אומר שאתה הילד הכי מיוחד. אומר שאתה זה שנשאר כאן ולא עוזב.