הילדה האבודה, סיפור קצר

חיוך רחב עלה על פניה כשהביטה בתמונה שהתנוססה על מסך המחשב הרחב.
״יפה מאוד. תפסנו אותו״ חייכה לעצמה וכיבתה את המחשב.
טלפונה החל מצלצל, וידה הושטה לעברו
והצמידה אותו לאוזנה. ״הלו?״ שאלה. ״היי ג׳ס, תהי בתחנה עוד חצי שעה, טוב?״ שמעה את קולו של אריק, השוטר האחראי עליה. ״בטח, משהו חדש?" שאלה אותו.
״כן. תקבלי את כל המידע שתגיעי לתחנה. סעי בזהירות״ אמר וניתק את השיחה.
ג׳סיקה הייתה רק בת 22 וכבר הייתה שוטרת מתמחה בתחנת המשטרה הראשית באל איי.
היא לקחה את המפתחות, טלפון, ואת האקדח שלה, ששמה אותו בחגורה. היא יצאה מבית והלכה לכיוון רכבה. היא נכנסה למכונית והחלה נוסעת. לאחר דקות אחדות הגיעה לתחנה. היא יצאה מהרכב ונכנסה לתחנה. ״היי ג׳ס״ חייך אליה אדם. בין ג׳סיקה לאדם היה דבר לא ברור. לשניהם היו רגשות אחד כלפי השניה, אך שניהם היו עסוקים בלהכחיש דבר זה. ״היי דפוק״ חייכה אליו וצחקה מעט.״ או חבל… את תצטרכי לעבור את כל היום כל הדפוק הזה״ צחק. אדם היה בחור נאה, ואפילו נאה מאוד. בן עשרים וחמש הוא היה. ״אוי אני הולכת למשרד של אריק, לדעת את המשימה״ נאנחה
והלכהלמשרדו של אריק ״שלום ילדונת״ חייך אליה שנכנסה. ״היי אריק. מה המשימה שלנו להיום?״ חייכה אחיו והתיישבה מולו. הוא הוציא תמונה מהמגירה. ״זאת היא אנג׳ל. ילדה בת 12. היא אתמול מצעה לשחק עם חבריה בשכונה, ועד עכשיו לא חזרה הביתה. אני רוצה שאת ואדם תמצאו אותה.״
אמר אריק. ג׳סיקה הנהנה. ״אני אלך קודם לביתה, לדבר עם בני המשפחה. אולי הם יודעים משהו. אנחנו צריכים להתחיל למצוא חשודים״ אמרה. ״בהצלחה״ חייך אליה. ג׳סיקה קמה מהכיסא ויצאה ממשרדו של אריק. ״בוא, אני אסביר לך בדרך. ואני נוהגת״ חייכה והשנים יצאו מהתחנה, מתקדמים אל עבר המכונית.
——-
-בבית של הנעדרת-
״את יודעת מה היא לבשה?״ שאלה ג׳סיקה את מרתה, אמה של אלי. ״שמלה פרחונית וכובע גרב ורוד״ אמרה בשקט האישה, עיניה דמעו. ״תודה, אנחנו ננסה למצוא אותה כמה שיותר מהר״ חייכה ג׳סיקה. ״תודה״ בכתה האישה. ״בוא אדם, זזים״ מלמלה ויצאה מהבית. הם הלכו ברחוב, עיניה עוקבות אחרי ההולכים והשבים. לפתע מרחוק עיניה ראו שמחה פרחונית, וכובע גרב ורוד. ״הנה היא!״ אמרה ורצה אל עבר הילדה. כשהגיעה אליה ראתה שעל פני הילדה שריטות עמוקות, ודמעות זולגות על לחיה. ״אלי, אני השוטרת ג׳סיקה. את בטוחה עכשיו.״ אמרה ג׳סיקה, אדם הגיע אחריה בריצה. ״וזה השוטר אדם״ אמרה ג׳סיקה וחייכה. הילדה קפצה על ג׳סיקה בחיבוק חם, וג׳סיקה החזירה לה חיבוק חם ואוהב. ״״מצאנו את הילדה״ שמעה ג׳סיקה את אדם אומר במכשיר הקשר.
״בואי נטפל בשריטות שלך ונקח אותך הביתה, ואז נוכל לדבר על מה קרה לך בפנים, ולאן נעלמת״ אמרה ג׳סיקה וחייכה. ״אוקי״ אמרה אלי וחיוך קטן נמרח על שפתיה.
-אחרי שהם טיפלו בשריטות של אלי, בחקירה-
״אז אלי, מה קרה לך? את יכולה לספר לי״ שאלה ג׳סיקה.
״איש אחד, שנראה ממש נחמד , רצה להראות לי את הכלב שלו״ אמרה בשקט.
״ואני ממש אוהבת כלבים, אז הלכתי איתו. ואז שראיתי את הכלב, ובאתי ללטף אותו, האיש שם לי מטפחת על הפנים, ומאז אני לא זוכרת דבר, חוץ מזה שמצאתי את עצמי על המדרכה, שגופי כואב מאוד״ עיניה דמעו. ״את זוכרת איך הוא נראה?״ שאל אדם. ״כן, שיער שחור, עיניים שחורות ומפחידות, גבוה ושרירי.״ אמרה אלי.
״תודה שדיברת איתנו אלי, נבוא מחר לראות אם את מרגישה יותר טוב, ואולי זוכרת דברים חדשים״
אמרה ג׳סיקה וחייכה אל אלי. ״תודה ג׳סיקה, תודה אדם״ חיבקה אלי את שניהם.
-במכונית, מול הבית של ג׳סיקה-
״לילה טוב ג'סיקה״ חייך אליה אדם. היא הביטה בפניו. לפתע תפסה את פניו בשתי ידיה ונישקה אותו. לאחר שהתנתקו חייכה במבוכה. ״רציתי לעשות את זה הרבה זמן״ מלמלה. ״גם אני״ חייך אדם, והצמיד אל שפתיו לשפתיה.
-הסוף-