היי טוב זה פרק ראשון מסיפור ראשון שלי שכתבתי לפני המון זמן להמשיך אותו?

האירוע ששינה את החיים שלי וכול מה שהכרתי מהקצה לקצה ושינה אותי מאדם ממוצע לפושעת.

זה קרה בשבוע שעבר כשחזרתי הביתה מהמועדון. השעה היתה בערך שתיים וחצי לפנות בוקר. הסמטות היו חשוכות וקצת מלחיצות אבל מה יכול לקרות כבר הפעם?! חשבתי לעצמי כשאני הולכת לכיוון ביתי. פתאום אני רואה אותו:הומלס בגיל 40 לערך , בשיער פרוע , עם בגדים קרועים, עומד כמה מטרים ממני כשבידו סכין מוגאלת מדם ומבט רצחני- משוגע בעיניו. אני מתחילה ליסוג לאחור -והוא כמו סרט אימה מתחיל לרוץ לכיוני. אני בורחת כול עוד נשמתי נמצאת בקירבי והוא- עוד מעט משיג אותי.אני מאיצה אבל זה לא עוזר הוא מגיעה אלי סוגר על גופי ואת הסכין מכוון לצווארי אני קופאת לא יכולה לזוז(ההרגשה הכי נוראית שהרגשתי בחיים!). ואז אני לא יודעת איך אזרתי אומץ : אני תופסת את ידו שמחזיקה בסכין מסובבת מסביב לראש שלי ופשוט משליכה אותו ממני. הוא מאבד את הסכין ובמקום שהיא תושלך הצידה היא ננעצת בבטנו .הרעש המחליא של בשר קרוע, ואז הכול אדום – דם ,הראיה שלי מתשתשת. אני לרגע שרויה במקומי הממומה ממה שעשיתי ,אך לאחר רגע אני רצה בכול כוחי לבית שלי, למיטה שלי.כשמחשבתי היחידה : היא שלא ידעו שבגללי זה קרה, ושבכלל היתי מעורבת ברצח שלו…

אכשיו אני בחדר החקירות בתחנת המשטרה .לרוע המזל היו באותו רחוב מצלמות, והמשטרה תפסה אותי.אני ממתינה להם כבר כמה שעות. הם לא הרשו למשפחה שלי להיכנס והשאירו אותם מפוחדים ודואגים אבל אותי יותר מכולם!. האם הם יאשימו אותי ברצח ויהרסו לי את החיים?, זה לא יכול ליהות יש לי עוד חיים שלמים לפני ואני אפילו לא גמרתי את התיכון .זה היה הגנה עצמית -אם לא היתיי עושה זאת הוא היה עושה לי אותו דבר!. בעוד מחשבות אלו מתרוצצות בראשי באימה אני שומעת דפיקה על הדלת…