הייתי חייבת לשחרר יצא לי די יפה אז ממליצה לקרוא (סוג של סיפור אהבה)

מכירים את זה.. שהכל נראה פשוט מושלם ההרגשה מעולה, החיוך לא יורד, ומרגישים בעננים?
אבל כל מי שהרגיש ככה יודע שההרגשה הזאת היא רק ריגעית . שההרגשה הזאת נעלמת תוך שנייה ברגע שאתה עושה טעות. טעות שאתה אומר משהו או כותב, אבל לפני זה אתה חושב יותר מתמיד. האם זה לא טוב? לכתוב משהו אחר? לנסח את זה אחרת? זה יפגע בו? זה יפגע בי? זה יפגע בנו? בקשר שלנו?בקשר שנבנה בכזאת מהירות.. מהירות שאני חושבת עליה גורמת לי לעלות חיוך ולהבין, שיש מישהו שיכול לגרום לי לחייך. שיכול להבין אותי. ושיכול להתחבר אליי בכזאת מהירות.
הבנאדם היחידי שיכול לגרום לי להתעלם מכל העולם. מכל מה שאני מרגישה באותו רגע ולחשוב רק עליו. לשמוח שאני מקבלת ממנו הודעה. לשמוח מזה שאני יודעת שאני חשובה לו, אולי אפילו כמו שהוא חשוב לי. כמו שאף אחד בחיים לא היה חשוב לי.
ויש תרגע הזה שאת מבינה. שאת מרגישה משהו אבל עוד לא מוגדר. אבל את מבינה את זה, והוא כבר נפגע. השיחות שמעלות את החיוך לאט לאט נעלמות. האושר נמחק והופך לעצב רק אז את מבינה שכששברת לו תלב הלב שלך התחיל לאט לאט להתנפץ. ומתי את באמת מבינה שמה שאת מרגישה אליו אמיתי? שגם אם המשהו הזה קטן עמוק בפנים את יודעת שהוא יתעצם, ואת מקווה שגם הוא.. זה קורה כשאת שמה לב.. שאת נלחמת אליו