היומן של שירה / פרק מספר 1

פרק 1- תחילת הלימודים.

יומני היקר,
היום חזרתי ללימודים והתחלתי חטיבה.
אני בכיתה ז'! יש!
היה כיף ביסודי אבל זה כיף להתרענן ולהתחיל מחדש…
אני מתגעגעת למחנכות, זה נכון… אבל עכשיו יש לי מחנכת מושלמת!
קוראים לה מאיה, היא צעירה, בת 27.
מקסימה וממש אוהבת אותי.
אבל בואו לא נדבר על מורות, זה קצת משעמם.. (קצת-הרבה)
היום פגשתי מישהו (מישהו חמוד לאללה!), קוראים לו עומרי,
הוא חתיך, חמוד, גבוה, רומנטיקן ופנוייייי!!
אני מקווה שהוא ישים לב אליי, בינתיים אני מנסה לפלרטט קצת..
גלי, החברה הכי טובה שלי אמרה לי ש..
יודע מה? הנה השיחה:
אני: "גלוש, ראית את עומרי?" שאלתי בהתלהבות.
"מה, נדלקת עליו?" שאלה בערמומיות.
"אהההההההההההההה!" צרחנו ביחד.
אבל היום המושלם נגמר, כשהגעתי הביתה.
כל המשפחה התלבשה לי על הראש!
"מותק, איך היה בבית-הספר?" שאלה אמי.
"תעזבי אותה, ענבר" נזף בה אבי.
"יאיר, אל תתערב!" צעקה.
הם רבו ואני, אני הלכתי להתקלח.
כשיצאתי, היו 10 שיחות שלא נענו!!
סבתא שולה, סבא עומר, סבתא שלומית, הבית של סבתא וסבא שלומית ואסף, דודה אנסטסיה, דוד עומרי, גלוש!, ועומרי! (אההה!)
ואז חשבתי, מאיפה יש לו את הטלפון שלי?!
נדרכתי, ונבהלתי..
ואחר-כך, הלכתי לסלון להתרענן, וראיתי פתק:
"שלום שירה,
רציתי להגיד לך שהתקשרתי אלייך ולא ענית..
אז באתי אלייך הביתה.
כשתוכלי, תחזרי אליי,
עומרי"
הצילו! מאיפה הוא יודע איפה הבית שלי?!