אנונימית9999
זה השיר עם התרגום
http://www.youtube.com/watch?v=ncAdKYVH-zA
זה הקליפ של השיר-
http://www.youtube.com/watch?v=B_KhkXNF6-U
אני ממליצה בחום לראות... רואים פה את הילדה- שהציקו לה בגן, את הנערה- שהמקובלות גרמו לה לרדת במשקל והשפילו אותה, את הנערה- שחותכת את עצמה ומנסה להתאבד, ואז בסוף את האישה- שראתה מה היא הייתה מפסידה אם היא הייתה נותנת להם לנצח...
אחד הקליפים היותר משמעותיים שראיתי בחיי, הקליפ שגורם לי לבכות כל פעם מחדש.

היא פשוט התאבדה, ולקחה איתה הכל.

אנונימית9999 13/06/2013 1613 צפיות 10 תגובות
זה השיר עם התרגום
http://www.youtube.com/watch?v=ncAdKYVH-zA
זה הקליפ של השיר-
http://www.youtube.com/watch?v=B_KhkXNF6-U
אני ממליצה בחום לראות... רואים פה את הילדה- שהציקו לה בגן, את הנערה- שהמקובלות גרמו לה לרדת במשקל והשפילו אותה, את הנערה- שחותכת את עצמה ומנסה להתאבד, ואז בסוף את האישה- שראתה מה היא הייתה מפסידה אם היא הייתה נותנת להם לנצח...
אחד הקליפים היותר משמעותיים שראיתי בחיי, הקליפ שגורם לי לבכות כל פעם מחדש.

אף פעם לא דיברתי על זה. אף פעם לא הוצאתי את זה החוצה. הביטוי היחידי שהיה לי לזה היה בכי. אפילו הכתיבה, שהייתה מקום המפלט שלי לכל כך הרבה אירועים במהלך החיים שלי, אפילו זה לא התחשק לי לעשות. אבל לפני שאני אשתף אתכם במשהו שלא שיתפתי אף אחד אחר, אני רוצה לדבר על משהו אחר.
יש לזמרת פינק שיר אחד, קצת ישן, שנקרא "fucking perfect". בזמנו, היה לי קשה להבין את המשמעות שלו, אבל היום.. אני מבינה עד כמה הוא עמוק. הינה התרגום שלו (הוספתי לכם בסוף את הקישור ליוטיוב של השיר יחד עם התרגום, ממליצה בחום לראות):

עשיתי פנייה לא נכונה פעם או פעמיים,
חפרתי את הדרך שלי החוצה, בדם ואש.
החלטות גרועות? זה בסדר..
ברוך הבא לחיים המטופשים שלי..
חסרת יחס טוב, חסרת מקום,
לא מובנת, גברת "אין סיכוי, הכל טוב",
זה לא האט אותי
מוטעית, תמיד ניחוש שני, ממעיטים בערכי
תראו אני עדיין בסביבה…
יפה, יפה בבקשה
אף פעם אל תרגישי שאת פחות ממושלמת
יפה, יפה בבקשה, אם אי פעם את מרגישה
כאילו את כלום, תדעי שאת מושלמת בשבילי.

את כל כך רעה שאת מדברת על עצמך, את טועה!
תשני את הקולות שלך, בתוך הראש שלך,
תגרמי להם לאהוב אותך במקום.
כל כך מסובכת, תיראי שמחה, את תעשי את זה!
התמלאת בכל כך הרבה שנאה, איזה משחק מעייף,
זה מספיק, עשיתי כל מה שאני יכולה לחשוב עליו,
רדפתי אחרי כל השדים שלי,
ראיתי אותך עושה את אותו הדבר.

העולם כולו מפחד, אז אני בולעת את הפחד
הדבר היחיד שאני צריכה לשתות זה בירה קרה כקרח (ולא משככי כאבים, רעל וכו'!)
אז מגניבים בתור, ואנחנו מנסים מנסים מנסים
אבל אנחנו משתדלים יותר מידי וזה מבזבז לי את הזמן
גמרתי בחיפוש אחר מבקרים כי הם בכל מקום,
הם לא אוהבים את הג'ינס שלי
הם לא מקבלים את השיער שלי
מחליפים את עצמנו, ואנחנו עושים את זה כל הזמן,
למה אנחנו עושים את זה?
למה אני עושה את זה?
למה אני עושה את זה?

יפה, יפה בבקשה
אף פעם אל תרגישי שאת פחות ממושלמת
יפה, יפה בבקשה, אם אי פעם את מרגישה
כאילו את כלום, תדעי שאת מושלמת בשבילי.

אז על מה אני מדברת!? על כל הסיפורים של ההתאבדויות שאני רואה שמעלים יותר מידי בזמן האחרון באתר. וכל סיפור כזה, חודר לי ללב, קורע אותי מבפנים, והכי הרבה מכעיס אותי!
החיים לא מושלמים, אף אחד לא הבטיח לנו עולם וורוד. השיר הזה כל כך נכון, אנחנו עסוקים במרדף אחרי משהו שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים, אנחנו עסוקים בלגרום לאנשים לאהוב אותנו, עסוקים בלראות את הצד השלילי בכל דבר. אני לא שופטת אף אחד, חלילה, אני רק רוצה שתבינו, שהמחשבה של התאבדות.. זו המחשבה הכי מרעילה שיכולה להיות. לשים קץ לחייך!? בשביל מה!? בשביל אידיוט שאמר לך מילה רעה? בשביל ההיא שהשפילה אותך מול כולם?! הרי ימי התיכון יעברו, ותגדלו, ותעברו את זה. בסופו של דבר עוברים הכל. ולפני שתגידו "קל לה לדבר, היא לא עברה את זה".. עברתי דברים גרועים מזה.
קראתי מלא תגובות שרושמים, שאומרים "תחשבו מה תעשו למשפחה שלכם" או "את באמת רוצה שיבכו עליך".. וזה נכון.. ואני אומרת את אותו הדבר.. אבל מזווית אחרת.. אני אומרת את זה, כי אני באמת מבינה מה זה..
לפני שנה, בת דודה של אבא שלי התאבדה. היא פשוט התאבדה, ולקחה איתה את הכל. היא עלתה לגג הבניין שלה, של 4 קומות, וקפצה אל מותה. הבת שלה מצאה אותה על הדשא בחצר הבניין, זרוקה בשלולית של דם. אני לא צריכה לתאר לכם איזו טראומה זו, זאת תמונה שהיא תיקח ותישא אותה איתה כל חייה, והיא רק בת 19. אני בחיים לא ישכח את היום שבו ישבתי בכיתה, וקיבלתי הודעה מבת דודה שלי- '*** במצב קשה, היא התאבדה.' קפאתי מול האייפון, הרגשתי איך אני מתנתקת מהמציאות, כל מה שראיתי היו המילים 'היא התאבדה'. נהייתי חירשת פתאום, לא שמעתי את המרצה, לא שמעתי את החברות שדיברנו לידי, לא שמעתי כלום. יצאתי מיד מהכיתה, בהלם, לא מאמינה, לא מבינה. בקושי הצלחתי ללכת. נכנסתי לכיתה ריקה, וסגרתי את הדלת. עוד הודעה- 'היא מתה.' (אני רועדת כל כך עכשיו, בוכה דמעות כמו נהר, בקושי מצליחה להקליד..). נפלתי על הרצפה, ממש נפלתי, לא הצלחתי להחזיק את עצמי. *** מתה.. היא.. שהיא הייתה האמא השנייה שלי ושל אחי, שכל הילדות שלי הייתה מאכילה אותנו ושומרת עלינו שההורים שלי היו עובדים.. רק לפני שבוע ראיתי אותה, רק לפני שבוע היא אמרה לי שהיא לא יכולה לחכות כבר לחתונה שלי.. לראות אותי בשמלת כלה.. איך היא עשתה את זה!? למה היא עשתה את זה!?
ומה היא השאירה אחריה? בת בגיל 18, שעמדה לסיים תיכון, בת שחודשיים אחרי שאמא שלה התאבדה הלכה למסיבת סיום שלה רק כדי לקחת את התעודה, בת שלא סיימה את תקופת התיכון שלה כמו שכל השאר מסיימים.
ועוד בת אחרת, שהתחילה שירות לאומי, ונאלצה לראות את אמא שלה מוטלת על הרצפה הקרה.
ועוד בת, שהתחתנה חודשיים לפני שהיא התאבדה. ביום שזה קרה, *** התקשרה אל הבת שלה הגדולה, זו שהתחתנה, כנראה להיפרד. הבת הייתה במקלחת, ולא ענתה, ואז *** התאבדה, לקחה את חייה. באותו יום, הבת שלה גילתה שהיא בהריון. היא לקחה את חייה, בלי לדעת שהיא הולכת להפוך לסבתא בפעם הראשונה.
איך שקיבלתי את ההודעה עם הבשורה, נכנסתי חזרה אל הכיתה, בוכה, ארזתי את חפציי וכולם הסתכלו עלי. לא היה איכפת לי. עשיתי את דרכי אל הבית חולים (הוא 5 דקות מהמקום בו אני לומדת), כל המשפחה שלי הייתה בחוץ. בוכים, צורחים, צועקים. סבתא שלי באה אלי, אמרה לי שאני היחידה שהבנות רוצות לראות. (אני הכי קרובה אליהן). לקחו אותי אל חדר קטן, אמרו לי ששתי הבנות הקטנות נמצאות עם עובדת סוציאלית, פתחתי את הדלת, והן ישבו שם מולי, בחדרון קטן, בוכות את נשמתן. זה עוד מראה שאני בחיים לא ישכח. הפלתי את התיק שלי על הרצפה, ופשוט התרסקתי עליהן, מחבקת כל אחת עם יד אחת, אני עם הברכיים על הרצפה, והן על שתי כסאות משתי הצדדים שלי, ופשוט בכינו. הן בכו לי- 'איבדנו את אמא שלנו! מי יטפל בנו? מי יכין לנו אוכל בשישי?" המילים האלה ריסקו אותי עוד יותר, שוברות אותי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. איך מנחמים אחרי דבר כזה!?
פינג פונג של רגשות, פעם לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, ופעם כל כך כעסתי עליה.. איך היא עשתה את זה?! איך היא יכלה!? היא הבטיחה לי שהיא תהיה בחתונה שלי!!! היא הבטיחה ולא קיימה!! באחד מהימים של השבעה, עליתי לשם.. עליתי את כל המדרגות עד למעלה. ראיתי את הפס שהמשטרה תלתה שם, מקיר לקיר- 'אין כניסה' היה רשום על הפס הזה. התכופפתי מתחתיו, עוברת אותו, ויצאתי אל הגג. הלכתי אל הפינה ממנה היא קפצה, וראיתי שם כיסא. כיסא פלסטיק, עליו היא עלתה, וממנו היא קפצה. הרגשתי כמו זומבי, מרוב בכי ומרוב כאב, הלכתי לכיוון החומה, לכיוון הכיסא, לא יודעת אפילו למה. הכיסא היה לידי, ואני מול החומה הארורה הזו. נשענתי עליה טיפה, מסתכלת למטה- זה היה גבוה. ראיתי את הדמעות שלי עושות את דרכן למטה, אל הרצפה הקרה, הרצפה שעליה היא נפלה. ברגע אחד הרגשתי יד שתופסת לי בחולצה ומושכת אותי אחורה מהחומה, סיבבו אותי והרגשתי סטירה על הלחי. הרגשתי כאילו העירו אותי, כאילו הייתי בטראנס בלתי מוסבר, כאילו לא הייתי שם. זאת הייתה אמא שלי. ואז הבנתי איך זה ניראה.. היא ראתה אותי נשענת על החומה שממנה *** קפצה.. הבנתי מה היא חשבה.. ומה אני חשבתי באותו רגע!? באמת שלא חשבתי על.. על מה שאמא שלי חשבה.. (אני אפילו לא יכולה להגיד את המילה הזו..) כל מה שחשבתי עליו היה איך היה לה את האומץ?! איך היא עשתה את זה לעזאזל!? איך היא לא חשבה עלינו? על המשפחה שלה?? פאק מילא אנחנו, אבל על הבנות שלה? על הבת שהיא רק חיתנה..
אני לא מאחלת לאף אחד לדעת מזה, לאף אחד. התחושה הזו, של חוסר האונים, של פשוט לשאול 'למה?!' …
עברה שנה מאז, ואין יום שאני לא חושבת עליה, ולפעמים אני גם נרדמת בבכי ממחשבות עליה. ועדיין שאלה אחת שלא עוזבת את הראש, וכנראה גם לא תעזוב- למה!?
אני לא כותבת את זה כדי שתרחמו עלי, אני כותבת את זה כדי שמי שאי פעם חשב להתאבד.. או לקחת את החיים שלו.. אני באמת לא מאחלת לאף משפחה להרגיש את הכאב הזה. לאף אחד.
גם לי לא היו חיים קלים, אח שחלה, משפחה שנהייתה זרה, רגשות נחיתות, בדידות, התאבדות, והרשימה עוד ארוכה.. אבל אני עדיין פה.. ואף פעם בחיים שלי, לא חשבתי על לקחת לעצמי את החיים, כי שום דבר לא שווה את הנשימה שלי, או את הנשמה שלי.
בכל פעם שאני מרגישה עצובה, לבד, מרגישה שבא לי לבכות סתם בלי סיבה.. יש משהו אחד שמוציא אותי מזה.. המחשבה שיש אנשים שהם במצב יותר גרוע משלי. יש אנשים, שאין להם משפחה, הורים, בית לגור בו, בגדים, נעליים, אוכל על השולחן, אין להם נייד, ולא פלאפון, ולא טאבלט.. כל הדברים הכי בסיסיים שאני לא מייחסת אליהם חשיבות, בשביל מישהו זה עולם ומלואו. והמחשבה הזו מוציאה אותי מכל הרגשות האלו. להסתכל מנקודת מבט כל כך נמוכה, של מישהו שאין לו כלום, ואז להסתכל על מה שיש לי, למרות כל מה שעברתי, אני מרגישה פתאום הבן אדם הכי בר מזל בעולם.
ושוב, אני לא צריכה רחמים.. בסופו של דבר, מה שאנחנו עוברים בחיינו מעצב אותנו למי שאנחנו נהיה בעתיד. וכן, אני יכולה להגיד שאני מתנהגת בבגרות מגיל קטן, וכן לא הייתה לי את הילדות של כולם של ללכת לשחק בבובות ולצאת עם חברות לקניון.. לא היה לי את זה. אבל מצד שני, כל זה עשה אותי למי שאני היום.. ואני שמחה על כך.. אני שמחה בחלקי.. ולקח לי המון זמן להבין את זה.. גם אם לפעמים אני בוכה סתם ככה מלשמוע שיר עצוב, וגם אם אני מרגישה שלמרות שאני מוקפת בהמון אנשים אני עדיין מרגישה לבד.. כי בסופו של דבר, הכל עובר.. הגלגל מסתובב.. ואם אתה למטה, תחכה, כי אתה תהיה גם למעלה.. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, וכל מה שמוטל עלינו… זה לדאוג שהלמעלה.. יהיה שווה את מה שעברנו למטה..
תעבירו, תדרגו, תעשו הכול רק כדי להעביר את זה למי שאתם מכירים.. שום דבר לא שווה את החיים.
______________________
לכתוב ולפרוק דברים זה משחרר, ואני מסכימה עם זה.. אבל לא במקרה הזה.. גם עכשיו, אחרי שכתבתי את זה, אחרי שבפעם הראשונה שחררתי את זה, אני עדיין עם המועקה.. אני עדיין מרגישה ענן שחור מעליי.. הענן שלה.. כי היא פשוט התאבדה.. ולקחה איתה הכל…
אז לכל אלה שחושבים על –להתאבד- .. אני מקווה שגרמתי לכם לחשוב קצת מעבר לפתרון ה"קל" הזה..


תגובות (10)

יש לך אומץ מטוורף לכתוב על כזה דבר!
את פשוט ילדה מדהימה ואולי הייתי צריכה את מה שכתבת כדי להבין אתזה:)
משתתפת בצערך
ותודה לך כי פעם ראשונה באתר הזה שקראתי משו וגם הרגשתי שהוא מתייחס אליי וגם התרגשתי אבל באמת:)

13/06/2013 09:48

אני ראיתי פעם את הקליפ ועצרתי בקטע שהיא לקחה את הזכוכיות והתחילה לחתוך את עצמה.. אני לא מסוגלת לראות דברים כאלו… והשיר הזה מושלם.. אני מכירה אותו..
וואו. אני משתתפת בצערך… אבל כלכך…
ותמיד רציתי למות אבל למזלי תמיד החברות שלי היו שם, ואני ממש לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היו לי אותן… הם הדבר היחיד שאני חושבת עליו כשאני מרגישה חרא.. וזה הדבר שמעודד אותי..
כאילו הן וואן דיירקשן…

13/06/2013 09:52

אני לא מאמינה .. וואו:(
את באמת עברת את זה ? זה נשמע כלכך לא מוסבר שבן אדם יעבור דבר כזה במציאות.. לא עברתי דבר כזה ואני גם מקווה שאני לא יעבור , אבל את פה תודה לאל וחוץ מהצלקות הזאת את בסדר נכון? לא שמעתי את השיר אבל אני הולכת לשמוע אותו מיד אחרי שאני יגמור לכתוב את התגובה הזאת , את בן אדם חזק מאוד !!!! את אחת הבנות הכי מוכשרות וחזקות ומקסימות שאני מכירה (: וצודקת! צריך להעביר את זה .. שכולם ידעו(: שלהתאבד לא צריך להיות בכלל שיקול כי בעצם החיים זה הדבר הכי יקר שיש , ובעצם לפעמים אתה מרגיש שהחיים שלך לא שווים כלום אבל , היי, תחשוב על מה שטוב ! על המשפחה ועל האנשים החשובים! גם אם את חושבת שהכל רע ואין מי שאוהב אותך תאמיני לי שיש !!! ואם הייתי יודעת על מיהי נגיד באתר הזה שרוצה להתאבד ? רק תדעו לכן שאני אוהבת אתכןןן אתן כמו החברות הכי טובות שלי אפילו לא פגשתי אתכן אף פעם אתן מושלמות ולא צריך לבזבז את הזמן על לחשוב לסיים את החיים שלך..
לאאאבבבבבבבב יוווו סוווווו מאאאאץץץץץץ
xxxxxxxxxxxxxxxx.Or

13/06/2013 10:08

אני בוכה כמה שזה מדהים

13/06/2013 10:12

וואו פשוט וואו אין לי מה להגיד קודם כל זה אומץ לספר דבר כזה דבר שני תחשבי על האנשים שכבר אין להם כח אין להם עוד אנרגיה להיתמודד מה הם אמורים לעשות לסבול בשקט? אבל באמת שלקחתי ללב את מה שאמרת ואני באמת יחשוב על זה :)

13/06/2013 12:01

נוי.. אם גרמתי לך אפילו להרהר בזה.. אני עשיתי את שלי וזה היה שווה את זה..
אור… מתה עליך!
ותודה לכן בנות, אני מקווה שהסיפור שלי גרם לכן לחשוב קצת על זה..

13/06/2013 12:10

אנונימית, אחות יקרה שלי.. אלוהים אדירים, אני פשוט במבט אטום מול המחשב ויש לי דמעות בעיניים… אין לי מושג כיצד להסביר לך מה שאני מרגישה עכשיו.. עד כמה שנגעת לי בלב, אלוהים אדירים.. את הילדה הכי חזקה, בוגרת ומדהימה שאני מכירה!
האומץ לבוא ולשתף אותנו… את לא מבינה איזו מצווה עשית עכשיו, כל אחד ואחת חייבים לקרוא את זה, זה כל כך חזק ורציתי וחשוב לחיים.. כל משפט, מילה, אות – נחרטו לי בזיכרון ואני לעולם לא אשכח .. איני עברתי אפילו חצי צצה שאת עברת.. אין לי מושג מה לומר, תודה לך, תודה תודה תודה ועוד אלף תודות אמיתיות – על כך שנרשמת לאתר, על כך שהכרתי אותך, על כך שאת משתפת זאת אתנו, על כך שאת המודל לחיקוי שלי.
אני חייבת לספר לך משהו.. את תביני, אני בטוחה בכך.. נסתי השנה לחתוך וורידים ועשיתי זאת, חתכתי, ראיתי את הדם מטפטף על הרצפה היישר מהעורקים שלי.. גם נכנסתי לסרטים של דימוי עצמי דפוק ונסתי להשיא פעמיים.. והקאתי, ואני פשוט מתביישת במה שעשיתי, חשתי פשוט כל כך אבודה ברגעים הללו.. עשיתי את כל זה כשהייתי לגמרי לבדי, רציתי לברוח מהעולם ומעצמי, רציתי למות.. לא ראיתי טעם לחיות, שנאתי את החיים שלי ואת עצמי כל כך.. לא היה יום שלא הייתי בוכה בו, צועקת, נפגעת ומפשלת, הייתי חסרת תקווה, אבדתי את האור.. אבדתי את הכול.. אין לי מושג אפילו מה הוביל למה, אני רק זוכרת שהייתי מוקפת בכל הפינוקים שיש סביבי, וחשתי כל כך עצובה ולבד.. חשתי תחושה מחליאה, מחנק בגרון , ריקנות.. אי אפשר לתאר זאת..
אבל הפסקתי ועכשיו אני ממשיכה הלאה, גם לא התאבדתי כפי שאת רואה (חח..)
ולהגיד לך למה? מאותה הסיבה שאת כתבת.. בדיוק.
וגם בגלל שחשוב תמיד לקבל את מה שקורה, לחטוף את המכה ולאגור כוחות ולקום, להיות חזקים, לא לתת לעולם לשבור אותנו.. זה הגדולה של האדם, פיזית ונפשית, תמיד לקום ביציבות מחדש ולא משנה עד כמה זה קשה ועד כמה זמן זה לוקח!

את גיבורה, את מדהימה ואני מתה עלייך פשוט! תהיה חזקה, זה בסדר לבכות… זה חשוב לפרוק ולהוציא את כל הכאב והעצבים, ואני יודעת שלא חשבת אפילו על זה כשעמדת בגג.. פשוט רצית לראות, לחוש את הטעם המר.. זה אומץ ענקי!
והשיר הזה כל כך נכון ובעל מסר לחיים, אני שומעת אותן כל כך המון פעמים ביום!
ויש לך יכולת כתיבה אדירה ואת אחותי ומתי שאת רוצה אני כאן בשבילך 3>

13/06/2013 12:32

ועוד משהי, אני מקווה שלא תדעי עוד צער לעולם ותצליחי בכל דבר ובאמת.. בעזרת השם רק טוב! :*

13/06/2013 12:38

וואו , תמי אחותי היקרה , אני פשוט בהלם ככה מול הפלאפון קראתי את זה כמה פעמים כי לא הצלחתי פשוט לקלוט זה לא נתפס לי !
את פשוט כלכך גיבורה וכלכך חזקה ואמיצה שאני ממש מעריצה אותך על זה !
אני לא יודעת מה אני מרגישה באמת לא וקשה לי להביע דעה קשה לי מסיבה שלא מובנת אפילו לי ,
אני גאה בך , גאה בך כלכך על החוזק הנפשי שלך ,
אני לא אוסיף דבר , פעם שנייה שעלו דמעות בעיניי מסיפור , ממשהו שקראתי הפעם הראשונה הייתה הפתק שכתבת על אח שלך ,
אני ממש נכנסת לי ללב ילדה ,
אני גאה בך ואוהבת המון ❤

13/06/2013 12:43

הלנה.. הכי אמיתי עכשיו.. אני פשוט בוהה במסך על התגובה שלך כבר 10 דקות, קוראת עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.. אני לא מכירה אותך, אני לא יודעת מי את, אבל כל כך כואב לי מה שסיפרת לי עכשיו.. זה שבר לי את הלב, אני פשוט התחלתי לבכות.. אני ממש שמחה שיצאת מזה.. אין לי מילים.. אם זה בסיפור על אחי שהעלתי שגם שם הייתה לך הזדהות בגלל סבא שלך ואם זה פה בגלל מה שסיפרת.. אני לא יכולה לתאר לעצמי מישהו פוגע בעצמו ככה. ואני יותר ממאושרת שהבנת את זה בזמן, ולא עשית טעות. אני פשוט יכולה להגיד לך שאני אוהבת אותך על זה! על זה שהתגברת!
ואם תצטרכי אותי גם, במה שלא יהיה, אני פה..

ומורוש.. תודה רבה אהובה! גם אליך כל כך התחברתי אין לך מושג.. בחיים זה לא קרה לי..
אוהבת אתכן בנות יקרות! האחיות הוירטואליות שלי … :]

13/06/2013 12:56
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך