היא והוא – אפיזודות מחיי נישואין (אפיזודה א’)
אפיזודה א'
היא בקשה, או ליתר דיוק – דרשה: "תעשה "ככה וככה". זה ממש לא דחוף. יכול להמתין בשקט שלושה ארבעה ימים".
"אין בעייה, אעשה", השיב ללא היסוס. הוא ידע שכל השגה על "ככה וככה" תדחה על הסף בביטול. גם הבעת תמיהה קלילה כנוצת פשוש, מדוע בכלל צריך לעשות "ככה וככה", תענה בריטון.
לא חלפה שעה והיא שאלה: "כבר בקשתי ממך לעשות "ככה וככה" ?". הוא ענה מייד: "כן", זרק מבט אל השעון והוסיף: "לפני שעה". "או קיי !", חתמה את הנושא בפסקנות נוסח "רות, סוף" של קשר צבאי.
מקץ שעתיים, זרקה לעברו: "אני מזכירה לך לעשות "ככה וככה". לא דחוף, אבל תשתדל". "בסדר" הוא פלט בהכנעה צייתנית.
אחרי כמה תזכורות נוספות, בתדירות ועצימות הולכות וגוברות, היא רטנה במורת רוח, כאילו לעצמה, אבל בקול רם וכעוס דיו כדי שגם השכן מלמעלה יוכל לשמוע: "למה תמיד אני צריכה לבקש ממנו עשר פעמים לפני שהוא מואיל בטובו לעשות את מה שאני מבקשת".
כמובן שהוא שמע. ועוד איך. הוא לרגע לא תהה שמא התכוונה למישהו אחר.
הוא רצה לענות לה שהיו לו דברים חשובים יותר, וחוץ מזה, שהיא הודיעה מראש שזה לא עד כדי כך דחוף ואפשר גם בהמשך השבוע, אך ידע שזה לא יתקן את הרושם הגרוע. היא תחזור ותזכיר לו את המחדל הזה בכל הזדמנות, ביחד עם עוד כמה תריסרי מחדלים שהיו בעבר ושיהיו, קרוב לודאי, בעתיד. והזדמנויות כאלה תהיינה למכביר.
ואפילו יעשה "ככה וככה" כבר למחרת היום, הרבה לפני פקיעת המועד שנקבה בבקשה הראשונה, זה לא יזכה אותו במאומה. המחדל לא ימחק לנצח מהפנקס שלה. הוא ישאר חקוק שם לדראון עולם עד יומו האחרון עלי אדמות.
… וכנראה, היא גם תקריא את הרשימה השחורה הזו מעל קברו הפתוח בהגיע יומו.
תגובות (0)