היא הייתה מאושרת
היא הייתה מאושרת. לא, לא העמידה פנים, לא הדחיקה משהו, הייתה באמת מאושרת. זה לא היה אושר של משהו גדול ומדהים שקורה, אלא האושר הזה שמקבלים כשפשוט עושים משהו קטן, לא משנה מה הוא, וזה עושה אותנו מאושרים.
היא הייתה מאושרת, המשקפיים שלה מצוחצחות, יש לה תוכניות מדהימות למחר, האינטרנט עבד והשיר האהוב עליה התנגן ביוטיוב בעודה אוכלת אבטיח מתוק.
אבל אז, פתאום סתם ככה בלי סיבה, היא הפסיקה לשיר עם המוזיקה והניחה את האבטיח בצד. דמעות החלו לברוח מעיניה והיא החלה לייבב, בלי אפילו לדעת למה. היא ישבה מקופלת בתוך עצמה בבכי, אבטיח ומחשב לידה ומוזיקה עדיין מתנגנת.
ואז, באותה מהירות שזה התחיל, זה נעלם.
אבל זה עדיין שם, העצב. עכשיו היא חושבת עליו, מנסה להבין מה קרה. היא לא בוכה, אך עיניה קצת אדומות. היא לא מייבבת, אבל בעצם היא לא משמיעה אף צליל.
היא לא הייתה מאושרת עוד.
במקום זה היא פתחה כרטיסיה באינטרנט והחלה להקליד.
תגובות (18)
בכי הוא הפגנת רגשות. לא חייבים לבכות רק מכאב ועצב.
ואני שמחה שאני מאושרת :-)
אני יודעת, אבל זה היה בכי עצוב. אין לי מושג מה קרה, אני יודעת שפתאום התחלתי לבכות בעצב, כששנייה לפני זה הייתי מאושרת. באמת.
אני בכיתי את חיי בשעה שמונה בערב עד תשע עם שירים עצובים באמ פי.
חצי שעה אחרי זה הותקפתי צחוקים על משהו שלא משנה מהו כרגע.
אנחנו המן האנושי, אנחנו מוזרים.
כנראה שיש לך מצבי רוח משתנים, ממש כמוני.
אכפת למישהו לא לשאול מה קרה, לא להתעניין בי ופשוט לבוא ולהרוג אותי? גם כן חמאס, שולחים רקטות על כל הארץ חוץ מעל הראש שלי, מטומטמים.
האם שאלתי מה קרה ולא רצית בזאת?
אני לא אשאל אותך מה קרה, כי גם אני שונאת ששואלים אותי את זה…(!)
אז במקום זה, אני יכולה לעזור איכשהו? לפרוק? לעזור? בכל מקרה, [email protected] זה האימייל שלי לכל מקרה. אם את כמוני, עצלנית, את יכולה דרך "צור קשר".
גם לי זה קרה. יותר מפעם אחת. אבל זה יעבור. ותחשבי על מחר. אמרת שיש לך משהו ממש כיף מתוכנן, לא?
מקווה שיעבור,
מה-שמה-הלא-חשובה
מהמם נסחפתי לסיפור רואים שעובר עליך משהו חחחח
אני יכולה נגיד להיות באמצע ארוחה או סתם לשבת בספה בסלון להיזכר במשהו מביך מהעבר שלי ולהתחיל להתנהג מוזר כדאי להדחיק את זה כמו נגיד לבעוט בספה או לצעוק היי
אני מוזרה תתמודדו חחחח
את לא רוצה לשמוע על העבר המביך שלי. לרוב, אני גרמתי אותו ברוב טיפשותי><
אני עד היום במתח אם מישהו זוכר את זה. אני במלא ספקות…
אני מוזרה במובן אחר, באמת שאני מוזרה. (בלי קשר לפאדיחות)
לא משנה. באמת שלא. הייתי מתלוננת למישהו אחר אבל אני מתלוננת לה יותר מדי ואני כבר מרגישה רע עליה. לא, זו סתם שטות.
הקראשים הקודמים שלי כשהייתי רואה אותם הייתי מתחילה לדבר לעצמי וזה היה נשמע כאילו אני מדברת אלהם
והייתי מפילה דברים ומתנהגת מוזר
קיצר עדיף שלא עהיה לי קראשים לטובת האנושות ><
אני יותר בקטע של לזרום בקבוקי קולה על הרצפה ולצייר על בהונות מתוך רשעות אליהן… אבל גם זה בסדר ^^
כשאני נזכרת בפאשלות אני מתחילה לבכות, אז עדיף שלא כי אני כבר כל הערב בוכה.
ספרי לי על זה…
אני כל יום בערב הולכת לפינה של השירותים -מדליקה שירים עצובים ומתחילה לבכות. סתם כי זה משחרר לחצים מהחיים :)))
אני פשוט חותכת .-.
לא חותכים ילדה. לא חותכים.
זה גורם לי לקנאה.
לפעמים אני פשוט לא עומדת בזה הלהב של הסכין גילוח קוראת לי
אבל אני מפחדת כי אני ממש רזונת ואני בשניות יכולה לחתוך וריד בטעות ולמות
היי ליזה (חיוך מבויש)
זה סיפור ממש יפה, הוא הכי אמתי שיש.
לי זה קרה כבר פעם. אז הבנתי את הקטע.
אני מחכה בקוצר רוח, לסיפור גייז דביק, מתוק וגברי לחלוטין. בבקשה תכתבי, בשבילי.
איזה כיף לכם שאתם בוכות!! אני כל כך רוצה לבכות! אני פשוט לא מצליחה לבכות!! מה לא בסדר איתי? (כל כך הרבה פשוט!!!!!)