הטבעת

זאת טבעת זהב, בת עשרים שנה ויותר. עדיין נוצצת , עדיין מרשימה.
אבנים כחולות , אבני ספיר קורצות מתוכה, ושני יהלומים מבריקים לצידה.
את הטבעת הזאת קיבלה פעם ביום הולדת עגול מבעלה. תמיד קנה לה תכשיטי זהב , בימי הולדת ובימי נישואין. או כשנולד ילד במשפחה. זה היה אישור כזה שאכן הוא אוהב אותה. תמיד.
לפעמים חברות טובות , היו זורקות לה כאילו בלי כוונה רעה חלילה וחס , שגברים שקונים מתנות, יש להם סיבה, ותמיד זה איך שהוא כדי לנקות את המצפון. כל אחד יכול לחשוב מה שבא לו. היא יודעת ששמעון אהב לקנות לה תכשיטים . הוא אהב לראות אותה מטופחת ותכשיט אחד או שניים ענודים עליה. לא יותר מדי . לא עץ חג המולד … כי כל המוסיף גורע.
אותו יום , שנים אחרי ששמעון כבר לא איתה, נמצא בעולם שכולו טוב , ככה היא מקווה .
ישבה בבית הקפה שהיא אוהבת , עם החברים , מדי פעם , הם קובעים לשבת באיזה בית קפה נחשב, אוכלים ארוחת בוקר, שותים , מפטפטים, מקטרים, בודקים איך כל אחד נראה ואיך הזמן פועל לטובתו …או לרעתו , מקשיבים זה לזה וקצת מתפרצים אחד לדברי השני, כי כאלה אנחנו, בני הלבנט.
כשהיא מחזיקה את ספל הקפה המהביל בידה הימנית , היא חשה צביטה קטנה .הניחה את הספל, בדקה את אצבעותיה, אחת אחת . הטבעת היפה שלה ,שענודה על הקמיצה הימנית,צובטת קלות את בשרה. היא בודקת שוב , מאחורי הטבעת חסרה חתיכה. היא נדהמה. הביטה על בגדיה, אולי נפלה החתיכה החסרה ונצמדה לחולצה. לא, החתיכה החסרה , אבדה. וזאת היתה חתיכה די גדולה. לפתע ראתה את החלק החסר על הרצפה קרוב לנעלה. היא התכופפה והרימה אותה.לחברתה שישבה לידה , אמרה שהיא נדהמת שטבעת זהב, שאמורה להחזיק שנים , לפתע נשברת.
"אולי קיבלת מכה והטבעת היתה כבר חלשה ואז נשברה ?" אמרה .
אבל טבעת זהב כזאת שעוברת בירושה, שמחזיקה מעמד לפעמים יותר מהאנשים שענדו אותה?"
"לאבא שלי ז"ל היתה טבעת זהב מיוחדת, וכשהוא נפטר אמי הורישה אותה לאחי הקטן , הוא עדיין שומר עליה מכל משמר , מזכרת מאבא ."
אז היתה לה מין תחושה מוזרה שטבעת שנשברת , זה לא סתם . זה מסר . תשמרי על עצמך, אפילו זהב נשבר . מתכת עדינה ואצילית, שאמורה להחזיק מעמד שנים , ואנחנו באנו לעולם לזמן קצוב, והעצוב שאנחנו יודעים שאנחנו בני חלוף , וכל יום שעובר מקרב אותנו לקץ.