החלק הקשה בילדות שלי-פרק 3
דפקתי בדלת,
אמא של עדן פתחה לי את הדלת,
קוראים לה גילה, היא אמא ממש מצחיקה.
"היי אביה, אני כל כך שמחה לראותך! בואי כנסי מאמי" גילה אמרה לי.
"שלום, איפה עדן?" שאלתי.
"למעלה בחדר שלה" גילה אמרה.
"תודה" עליתי במדרגות כמה שיותר מהר…
לא יכולתי כבר, רציתי לבכות, אני מרגישה…דמעות בעיניי.
ראיתי את הדלת של עדן, פתחתי ורצתי אליה,
חיבקתי אותה, והתחלתי לבכות…
אפילו שזה לא כזה נורא…
אני הרגשתי כאב חזק…הראש הסתחרר לי,
הרגשתי שאני חנוקה, זה כבר בלתי אפשרי,
כל יום כל בוקר, וכל הזמן, ההורים שלי רבים, ורבים,
ולאח שלי זה לא מעניין כלום, הכי חשוב לו,
שיש לאמא ו…אבא יש כסף, שהוא יוכל לקנות
לעצמו כל מה שבא לו!!! איך אפשר לחיות ככה?
ספרתי לעדן…כולי הייתי רטובה בדמעות…
עדן התחילה לדבר איתי…ונגעה בעיניי,
"אביה, אני לא יודעת מה להגיד לך,
אי אפשר לשנות את זה,
לא כל המשפחות אותו הדבר, אולי יש כאלה,
ששמחים, אוהבים, ולא רבים אף פעם..כמו..שלי,
אבל יש כאלה כמו שלך, עם את רוצה, את יכולה…
לגור אצלי!!! אמא שלי תשמח אפילו, מה את אומרת?" עדן שאלה אותי.
לא ידעתי מה לענות, אני רציתי, וגם זה היה לי קשה,
לעזוב ככה…אבל בסוף עניתי…
תגובות (0)