החלום שלי – לתחרות של ‘תדמיינו פה משפט יפה (:’

"החלום שלי…" אני אומרת באיטיות. "זה קשה. אם היו שואלים אותי מה אני הכי לא רוצה שייקרה, כנראה הייתי אומרת מוות, אבל החלום שלי הוא לא לחיות לנצח."
היא מהנהנת ומשרבטת במחברת.
"אם הייתי רוצה להרשים מישהו בתשובה שלי, הייתי אומרת שלום ושוויון, אבל זה רק חלק קטן מאוד מהחלום שלי…" אני עוצרת לכמה רגעים.
"החלום הכי גדול שלי הוא לא משהו שיציל עולמות, הלוואי שהוא היה, אבל החלום הכי גדול שלי הוא די אנוכי. לפעמים אני מקווה שהחלום שלי יהפוך להיות משהו מדהים, משהו שיציל אנשים, משהו שיעזור לעולם, אבל הוא פשוט לא.
החלום שלי… החלום שלי הוא להיות מוכרת. לא במובן של מפורסמת, אבל להיות כזאת שאנשים אוהבים. ו… בחלום שלי תמיד יש מישהו מיוחד, אבל אני אף פעם לא מדמיינת את הפנים שלו. אני פשוט לא יודעת איך הוא נראה. כשהוא יגיע, אז אני אדע. הוא לא חייב להיות האביר על הסוס הלבן והוא אפילו לא צריך להיות יפה במיוחד, הוא פשוט צריך להיות שם איתי ובשבילי, לגעת בפנים שלי כמו שרק הוא יוכל…" היא מחייכת ואני מחייכת בביישנות חזרה.
"לפעמים אני מקווה בשביל העולם שיש אנשים שהם לא כמוני, אנשים שהעולם הוא יותר מחלק קטן בחלום הגדול שלהם, ואולי זה חלק מהחלום הכולל שלי. אני באמת לא יודעת. אין לי תשובה חד משמעית לשאלה, בגלל שפשוט יש יותר מדי תשובות." אני מסיימת את דברי ומסתכלת עליה בציפייה.
"זה יופי של תשובה," היא אומרת בחיוך, "ועכשיו נגמר לנו הזמן. תוכלי בבקשה לקרוא למי שמחכה בחדר ההמתנה בדרך החוצה?"