החיים.
אם לא כאב לך לפחות פעם אחת בחיים, סימן שאתה לא חי.
לא כאב פיזי, כאב נפשי. כאב שכואב באמת ולא יגמר גם אם ניקח תרופה.
איך בשנה אחת הכל יכול להשתנות. משפחה, חברים. אני מחכה לכתוב לעצמי כבר פרקים בספר החיים ולא שיכתבו לי ולחכות עם הזמן שיקרה משהו וישנה לי הכל.
"לא לוותר" ככה אמא למדה אותי, חבל שהיא לא פה לראות שאני לא מוותרת ושאני נלחמת מלחמה עם עצמי שנמאס לי ממנה כבר.
מנסה להגיע לדרך הישרה, לשביל של החיים הטובים. אולי אני בת 16 ומנסה להתקדם מהר מדי. מרגישה שלא טוב לי, עם החברים עם המשפחה, עם האהבה שאין לי.
שמעתי משפט לפני כמה ימים "לעתים, כוח אמיתי צומח מהמקומות החלשים ביותר", לא לעתים.
רק שתהיה למטה במקום הכי נמוך תבין את משמעות החיים, כן בסוף גם תבין שהגלגל מסתובב וכמו שאתה למטה אתה תהיה גם למעלה.
כל התחרות אחר הלייקים, התגובות, הכמות שמתחילים עם כל אחת כדי להראות שהיא יותר טובה כבר נמאסו עליי. מספיק. אבל פעם יצא לכם למחוק את האינסטגרם ולא להיכנס אליו יותר משבוע? או שגם אתם חייבים את הדבר הזה כמו אוויר לנשימה.
למה כתבתי את כל ההקדמה הזאת? כדי שתלמדו לקחת פרופורציה בחיים, להבין שהחיים פשוטים עם אנשים מורכבים שעושים תחיים קשים, וכן גם אתם חלק מהאנשים האלו.
תגובות (0)