החיים שלי(: -פרק 4

~~~פרק 4~~~

…..ואז קרה מה שקרה… דוד שלי מת.
באותו זמן אנחנו היינו אצל חברים שלנו.
לפתע אבא שלי צלצל לאמא שלי.
אמא שלי ענתה ואז… הטלפון פשוט נפל לה מהיד.
כעבור כמה שניות היא אמרה לאט ובלחש 'יוסי… מת" והיא התחילה לבכות.
אני ואחותי לא הבנו כלכך… ואז אמא שלי אמרה שעכשיו היא וכל הצד של אבא שלי הולכים לסבתא שלי.
היא שאלה אותי ואת אחותי אם אנחנו רוצות לבוא או להישאר…
וענינו להישאר…
אחרכך שהלכתי להפנינג והכל אני אמרתי לכל חברות שלי שדוד שלי מת.
אמרתי את זה כאילו אני גאה בזה או משו וזה מה שאני שונאת בעצמי מאז!
אני התנהגתי כאילו אני שמחה מזה וגם לא הלכתי עם אמא שלי למשפחה.
אני בחרתי לשמוח במקום להתאבל על דוד שלי!
שאבא שלי ביקש ממני לפני זה לבוא איתו ואמרתי לו שאני לא רוצה.
עכשיו שאני חושבת על זה… הוא מת בגללי!
בגלל מה שכתבתי לו.
אני כועסת על עצמי כל פעם שאני חושבת על זה.
לפעמים בלילה שאני לא מצליחה לישון אני מתחילה לחשוב על דברים…
ואני תמיד חושבת דווקא על זה.
אני חושבת שזה תמיד מחדש היה באשמתי.
שלא הייתי צריכה לכתוב לו את זה.
שהייתי צריכה לבוא עם אבא שלי לבקר אותו.
שהייתי צריכה ללכת עם אמא שלי לנחם את המשפחה.
וכל פעם מחדש אני מתחילה לבכות בלחש.
אני חושבת מה היה קורה אם הוא היה עוד חי.
אני בטוחה שהוא לא היה רוצה שאני אבכה עליו הרבה ואחשוב על דברים אחרים.
אבל בתכלס… זה לא קל.
אני זוכרת שיום אחרי זה ביום של יום העצמאות אבא שלי סיפר לי שמתי שהוא הלך אליו אתמול בערב אז אבא שלי אמר לדוד שלי משו.
הוא אמר לו שברגע שהןא מגיע 'לצד השני' (אחרי המוות…) שיסמן לו בדרך כלשהי.
באותו ערב שדוד שלי נפטר בשעה 10 בערב בדיוק השעון שהיה על היד של אבא שלי נעצר.
זה משו 'פלאי' הייתי אומרת.
כל פעם שאני חושבת על זה אני נפעמת מחדש.
אפשר כבר לחשוב שזה סתם משו שקרה… אבל אני רוצה להאמין שזה סוג של סימן שדוד שלי הגיע לגן עדן ועכשיו הוא מאושר.
שהוא שומר עלינו שם מלעמלה.
שלא יסבול י ותר ושפוט ירגע.
את האמת… אני רוצה למות רק כדי להיות איתו.
אני מתגעגעת אליו.
לא נפרדתי ממנו כמו שצריך..
ואני ממש רוצה לעשות את זה.

זה הסיום של הסיפור על החיים שלי.
זה רק קצת ממה שעובר עלי בחיים.
מקווה שנהנתם(:
ובקרוב אני אתחיל סיפור שהוא לא על החיים שלי… אלה על סיפור אהבה.
להתראות…
-סיוון