החיים שלי.. – פרק 2

לא עניתי לו. ברחתי. קוראים לו דרק. איזה מין שם זה? השם שלו פעם גרם לי למחשבה, מעניין למה קראו לו ככה.כעסתי על ויקי, אבל מצד שני, אולי זאת בכלל לא היא? אולי אני לא זוכרת ואניי כתבתי את זה? אולי מישהי אחרת כתבה? אהה!!!!!!!!!!!!!! אפשר להתחרפן!! אויי נו.. מה לעשות?! עכשיו יש לי כמה בעיות: אני גם צריכה למצוא הסבר למה ברחתי מהשיחה עם דרק, אני גם צריכה לגלות מי כתבה את הפתק, וגם צריכה להעמיד פנים שאני גומרת את כל השיעורים ה"רבים" שיש לי, שאמרתי לאמא. בכלל אין לי שיעורים! אוךך מה לעשות מה לעשות?? אני אצא לגלידרייה של רפי. הוא עובד מול הבית שלנו, מול הבית שלנו יש גם גן ציבורי. "אמא!!!!!!!!!!" צעקתי, והוספתי: "יצאתי לגלידריה של רפי!!". "טובבב" אמרה אמא באופן ממושך, הבנתי, תמיד שהיא מעריכה מילים, זה מסמן על כך שהיא לא מרוצה. אבל אני חייבת לצאת. לקחת אוויר, להירגע. המקרה לא כזה גרועעע. בעצם אני יכולה כבר לומר לאמא שסיימתי שיעורים כי התבלבלתי ואין לי כול כך הרבה שיעורים, וגם לגלות מי כתבה את הפתק, זאת לא כזאת בעיה, זאת בעצם חלק מהבעיה שלי להסביר לדרק למה ברחתי. אבל עדיין, אני צריכה אוויר. כשהגעתי לגלידריה של רפי, קרה לי הדבר הכי מעצבן אי פעם, דרק עבר שם. "אוףף זה כזה צפוי!!" אמרתי לעצמי. אני ברחתי, והוא בא לחפש אותי. רגע, אז זה אומר שאכפת לו ממני? אולי הוא לא כועס עליי בגלל הפתק כמו שחשבתי שהוא.. נו כבר אני חייבת להיזכר! כתבתי את אותו פתק או לא?! נו.. נו..נו.. נו..! אה! נזכרתי! אני כתבתי אותו! אבל רגע, אני לא שלחתי אותו! ובכלל, מאיפה הקופסה? אבל… יש לי את אותה הקופסה בדיוק, זה מוזר, מאז ששני החברה שלי באה אליי, לא מצאתי את הקופסה הזאת. אז אולי היא מצאה את הפתק הזה בבית שלי ולקחה את הקופסה גם? נו באמת! דרק יודע שיש לי את הקופסה הזאת, הראתי לו אותה כשהיינו עוד חברים והוא היה אצלי. אוי באמת! מה עכשיו אני אעשה? איזה יום נורא…… אף פעם לא היו לי כל כך הרבה בעיות ביום :(