"החיים שלי הם טלנובלה!" – הקדמה
השעון המעורר נשמע. מיקה פקחה את עיניה בהתלהבות וירדה מהמיטה שלה במהירות, מכבה את השעון המעורר, לוקחת את הבגדים שהכינה מראש, את האיפור, ונכנסת לחדר האמבטיה. היא מחליפה את הבגדים במהירות – חולצה לבנה עם סמל התיכון ומכנס מקושקש. היא אספה את שערה החום-עם-קצוות-בלונדיניים לקוקו. אחר כך היא מתאפרת – איילנר ירוק-זית שמדגיש את הירוק בעיניה החומות ומסקרה. היא לוקחת את התיק האדום הקטן שלה, ויוצאת מהבית בהתרגשות, שמה את האוזניות ושומעת שירים בדרך לתיכון בו היא לומדת, או יותר נכון מתחילה ללמוד. מה שהיא לא ידעה זה שמהרגע שרגלה תדרוך מעבר לשער הקדמי של אהל-שם, החיים שלה יהפכו לטלנובלה, והיא כבר לא תהייה הילדה המנודה שיש לה רק כמה חברות והבנים לא מסתכלים עליה, אלא הנערה הממוצעת-מבחינה-חברתית שיש לה הרבה חברות ושני אקסים (שאחד מהם לא מתכנן לוותר, אבל לזה נגיע הרבה יותר מאוחר). וזה, חברים, הסיפור על איך כיתה ט' הייתה השנה הכי הזויה בחייה של מיקה, לבנתיים.
אז כמו שהתחלתי לספר, הכל התחיל כשנכנסתי לתיכון. הייתי עם צ'וקר של אוצרות המוות בתקווה שאנשים שאוהבים הארי פוטר ידברו איתי. בדרך לשם שמעתי כמה שירים, מחזות זמר של "סטארקיד". אז הלכתי לתיכון, שומעת (ושרה בקול רם באמצע הרחוב) את השירים האלו. וברגע שנכנסתי לכיתה ט3, כיתת תאטרון ומוזיקה, החיים שלי השתנו לתמיד. הכרתי אנשים שאני בחיים לא אשכח, נכנסתי למצבים שלא חשבתי שאכנס אליהם עד שאני אהיה לפחות בכיתה י"א והיה גם שלב שבו השתגעתי לגמרי ואיבדתי את זה, לחלוטין. אתם תבינו בהמשך.
אז… שנתחיל באמת עם הסיפור הזה?
תגובות (0)