מבקשת רק שקט

היא הרגישה מפורקת, הרגישה שהיא נגמרת, היא חוזרת הביתה אחרי יום ארוך ולא מבינה למה שוב מועקה יושבת על ליבה, חושבת מדוע? עשיתי למישהו משהו רע? מבינה ששוב היא נזכרת במה שקרה אז בעברה… בוכה כי שוב היא לא מתקדמת, לא עוזבת אותה התחושה, שהיא אשמה שהכל בגללה, למרות שיודעת שככה נקבע מלמעלה ושוב מנסה לחייך מנסה לשקר לעצמה אולי רק הפעם זה יעבוד והיא תצליח להרגיש שוב שלמה, למחרת חוזרת, כמובן ששוב אותה הצגה לכולם, נכנסת בדלת, מבט מבויש, חיוך מתפשט על פניה, ממש. מדברת, צוחקת, נפתחת, ממשיכה, בום. שוב אותה המכה, שוב היא נשארת לבד, כולם כבר עזבו והשאירו אותה שוב בצד, מנסה להתגבר ולומר זה לא נורא, יש את מחר, אבל מבפנים היא יודעת זה לא יעזור, כן היא שוב תחזור עם תחושת מועקה על ליבה שחונקת אותה, בוכה היא בוכה ונשברת, לא מסוגלת לשאת על עצמה, היא שוב מסתירה את הדמעות, לא רוצה שיראו, כן היא חייבת להישאר חזקה, שקר רודף שקר ובתוך ליבה סערה, למה היא מסתירה? למה גורמת לעצמה כל כך רע? היא לא אשמה, היא נערה בגוף של ילדה קטנה עם בגרות של אישה, מנסה לברוח מהדמעות מבינה שהיא לא יכולה, עוצרת, שותקת, מתחבאת, הכל כדי שלא ישאלו שוב מה קרה? והיא לא תדע לענות כי זה סוד ששמור בליבה 3/>