החיים שאחרי הגשמת החלומות

החיים שאחרי הגשמת כול החלומות הם די משעממים.
זה מה שחשבה לפחות רות פאבלוב בת השישים שסוף סוף סימנה וי על הדבר האחרון ברשימת ה"חייבת לעשות לפני גיל שישים" שלה. היא פספסה בחודש, אבל זה לא היה נורא כל כך. גם ככה היא נולדה חודש לפני הזמן. היום היא סימנה וי על "לשחות עם כרישים". לפני שבוע היא סימנה וי על קפיצה חופשית. לקח לה קצת זמן, אבל בסוף היא קיבלה מספיק אומץ בשביל לעשות זאת. ועכשיו, משסימנה וי על כל הרשימה, ישבה רות בביתה הקטן, שתתה תה, והרהרה בשביל מה עוד נותר לה לחיות. גיל שישים ביאס אותה, אם לומר את האמת. היא כבר לא הרגישה חזקה כמו בעבר. כשהייתה צעירה יותר, היא הייתה יפהפייה. הייתה לה שמלה אחת, אדומה עם סרט סביב המותניים, ששיגעה את כול הבנים. כולם חוץ מאחד, אם לומר את האמת. דווקא האחד. אבל משהו אחר שיגע את האחד. חוש ההומור ויצר ההרפתקנות של רות, הם ששבו את ליבו לבסוף. אבל הוא עזב יום אחד, כמו רבים אחרים שעזבו יום אחד, כדי ללכת למלחמה. והוא לא שב, כמו רבים אחרים. ועכשיו רות בת שישים, השמלה האדומה קבורה עמוק בארון. רות מפחדת להוציא אותה, שמא תשקע יותר מדי בעבר.
רות קמה מכיסאה והניחה את כוס התה על השולחן, שעליו הייתה מפה לבנה רקומה. היא ניגשה אל החלון והסתכלה על הפארק שבו רצו ילדים צעירים וחסרי דאגות, או לפחות כך זה נראה.
רות ניגשה לשולחן הכתיבה והוציאה ממנו את הרשימה הארוכה שכתבה כשהייתה בת עשר. היא הייתה בת כמה דפים, כולם כתובים בכתב יד נקי ויפה. ואז החליטה רות לכתוב רשימה חדשה.
"חייבת לעשות לפני גיל מאה".
ושוב, מילא העניין את חייה של רות פאבלוב בת השישים.