החיים – מנקודת המבט של ***

אין זאת דרך טובה לקום בבוקר בידיעה שאתה הולך להמשיך לקבל את זה.
אתה קם והיא ממשיכה ללוות אותך. עוזרת בכל מה שצריך.
אך לא רק עוזרת לי ****. היא יודעת להתעלל בך ולתת לך את ההרגשה שזה לא ייגמר לעולם.
לי היא נותנת מכות. לאדם שלא יכול לקום מן המיטה לבד.
מכאן עולה השאלה: לספר או לא לספר?
אם אספר אולי יעזרו לי. אולי בני משפחתי ידעו מה לעשות.
אולי לא אספר. **** תמיד אמרה לי לא לספר. איימה עליי במכות.
מה אוכל לעשות? לפחות יש את הרגעים האלה שבני משפחתי בבית ו**** לא תעז להרים עליי יד כשהם שם.
אני לא יודע איך הבן שלי לא שם לב למה שקורה כאן בבית. הוא עדיין גר כאן. בן עשרים ומשהו. בחדר שלו.
איך הוא לא שם לב? הוא זה שהכי קרוב אליי ויכול להפסיק את כל זה.
כש**** הייתה בחופשה, הרי אצלי היא עובדת, שלושה מתוך ארבעת ילדיי התקינו בבית מצלמות אבטחה (הן נהרסו ממזמן) וכך תפסו את **** בשעת מעשה.
לא היה לי הרבה מזל בחיים.

אני כבר לא כאן. אני מת. אני כותב לכם מלמעלה.
זכיתי לחיים יותר טובים אחרי ש**** נתפסה והוחזרה לארצה.
זאת שעבדה אצלי כבר לא בארץ ומזל.

אני רוצה להגיד: כל מי שרואה משהו רע שקורה עליו לדווח מיד למישהו שמוסמך בזה או להורים.
יכול להיות שהרבה סובלים ממה שראיתם.