החיים ברחוב (עניים חסרי בית) =( (פרק 2)

לקחתי את התיק הקטן של בית הספר עם פרוסת הלחם של אימי ויצאתי לבית הספר.
הגעתי לבית הספר וניכנסתי לכיתה.
כשניכנסתי כולם לעגו וציחקקו.
היתישבתי בשולחן שלי והוצאתי את סיפרי המתמטיקה שלי.
"סוף סוף קנו לה ספרים" אמר אחד הילדים וצחק
"איך ישנת על המידרכה הייה נוח?" שאל ילד אחר
"נו קנו לאחותך בובה?" שאלה ילדה אחרת
כולי ניההיתי אדומה וזלגו לי דמעות ניגבתי את העניים כדי שלא יראו שאני בוכה והיתישבתי.
המורה ניכנסה והשיעור התחיל.
" X+Y=5 דנה כמה שווה X " שאלה המורה
"אמ…. אמ.. X שווה 2 ניראלי" אמרתי
"נכון מאוד" אמרה המורה
וככה השיעור נימשך ונימשך
-צילצול!!-
הייה צילצול להפסקת האוכל כולם הוציאו את הכריכים שלהם ואני הוצאתי את פרוסת הלחם שאימי נתנה לי.
"חח.. תיראו מה היא אוכלת" אמר ילד אחד
"די עזוב אותי כבר" צעקתי ויצאתי מהכיתה.
יצאתי מהכיתה והיתישבתי במיזדרון אכלתי את הפרוסה שאימי נתנה לי ונישמע צילצול להפסקה.
יצאתי לחצר והיתישבתי על הספסל.
ופתע ילדה אחת ניגשה אלי.
"הי דנה"
"הי"אמרתי
"יואו אני ממש לא יכולה לישמוע את כולם לועגים לך את ילדה ממש חמודה"
"תודה" אמרתי
"טוב עז מה עכשיו אני איתך בכל הקטע הזה"
"באמת?" שאלתי
"כן"
-צילצולל-