החיים במאדים (2,117) – חלק שלישי והאחרון

החלקים המיותרים של המעבורת נותקו ממנו על מנת שיהיה טיסה יותר טובה. סיגל שמתחביביה לצלם צלמה כל מה אשר יכלה, מכדור הארץ הכחול עד לכוכבים הנוצצים ולמעבורת. בערב הכירו להם מה שיאכלו במהלך החודשים שבניהם יש גם שימורים, פירות וירקות ומזון מוכן לאכילה מלפני ההמראה. בנוסף הסבירו שבשבוע הראשון ישתו ממים מינרלים רגילים ובשאר הזמן המים הגיעו ממכונה שמייצרם ממקור שעדיף לא לדעת מהו.
"יש דרך להעביר את הזמן", שאל גל את אמו," אני לא אעבור חודשים בשעמום!" ואמו פנתה אל המדריכים הנדיבים. "יש דרך להעביר את הזמן?" שאלה אמא גל את המדריכים שענו:"יש כאן מחשבים, משחקים שנאס"א יזמה אשר ניתן לשחקם בלי כוח משיכה ואפשרות לצאת מהחללית ולצלם את החלל".
את האפשרויות אהב גל וניסה את המשחקים יוצאי הדופן. אחד מהמשחקים שהכי אהב הוא "המירוץ לראש המעבורת", בו יש שני חבלים מצד אחד לצד האחר של המעבורת. יש שני משתתפים, במקרה הזה גל וסיגל היו צריכים להיות בצד אחד של המעבורת ולהיעזר בחבל בשביל להגיע לצד האחר, המנצח הוא הראשון שמגיע לצד האחר של המעבורת.
גל וסיגל הגיעו לקצה המעבורת, היכן שהקנדים היו והחזיקו בחבלים שנמתחים לאורך כל המעבורת. אביהם אמר:"היכון, הכן, צא" והמירוץ התחיל. זה לא היה כמו בכוכב הלכת הביתי – זה קשה בהרבה בלי כוח משיכה. כעבור רבע שעה סיגל מצאה את עצמה בסוף החבל לפני גל.
גל בירכה והלך להעביר את הזמן עם הסבא וסבתא שלו. "מה אתם חושבים על המעבורת", אמר גל לסבתו ולסבו,"ועל הטיסה למאדים?" שענו:"נהדר, לא חשבנו שבסוף חיינו נגור במאדים!".
שבוע תם וביום 7 ליולי כולם יצאו מהמעבורת, מחוברים לכבל המספק חמצן וצלמו את החלל ואת הירח שהיה קרוב למדי. כמובן שסיגל צלמה הכי הרבה תמונות שאף מצוינות יותר משאר התמונות שצולמו ביום ההוא. כולם נכנסו חזרה והמעבורת המשיכה, לאחר שבוע כבר לא ראו את הירח יותר.
במהלך חלק מעת הטיסה גל העביר את הזמן בלהיות במחשב, הוא אינו האמין שיש אינטרנט בחלל. כך עבר הזמן וכמובן שבסוף לכולם התחיל להימעס הטיסה, שום דבר לא השתנה, גם לא הנוף, מפני המרחק העצום מהמעבורת לכוכבים. ההתרגשות להגעה למאדים גדלה כל יום.
חמישה ימים טרם הנחיתה הם הגיעו לאחד משני ירחי מאדים – פובוס. לפתע המעבורת שנתה את מסלולה ופנתה אל הירח. "יש לי הפתעה", אמר אחד מהמדריכים," נתקרב לפני הירח ונהיה עליו!"
כולם הופתעו והמעבורת התקרבה אל פני הירח. גל הופתע מאוד כאשר שמע שהיקף הירח הוא אך ורק 70 ק"מ – יותר קטן מישראל! כעבור רבע שעה המעבורת היתה 20 מטרים מעל פני הירח וכולם נפלו במהירות מאוד קטנה לעבר פני הירח.
כשהגיעו דלגו בזהירות רבה על הירח וצלמו תמונות. מאדים האדמדם היה לרקע מצוין לתמונות ולפתע אחד מהמדריכים אמר שהם הולכים לרדת ברכבל לתוך המכתש השני בגודלו בירח, מאחר שהכי גדול פשוט גדול מדי."הרכבל מופעל באמצעות מכונה", אמר אחד מהמדריכים," שמופעל על ידי דלק מיוחד שנסא"א המציאה שמספיק לחודשים רבים ובנוסף רק לעתים רחוקות המכונה צריכה לעבוד, בלי המכונה יקח שבועות להגיע לתחתית".
הם ירדו ברכבל ונהנו מהנוף. הם הגיעו תוך שעתיים לתוך המכתש ואחר הליכה של שעה הגיע למרכזו. "הכתם הגדול השחור יחסית הינו משארית האסטרואיד", אמר אחד מהמדריכים," שהתנגש פה". אחר עשר דקות של צילומים המעבורת הגיעה והפעם נחתה.
הם עלו וידעו שהרגע המרגש מתקרב – הנחיתה על מאדים. הירח נהיה קטן יותר ויותר במהלך חמשת הימים לפני הנחיתה עד שבסוף ביומיים האחרונים של הטיסה למאדים – לא ראו את פובוס בניגוד בכדור הארץ שבפני שטחו רואים את הירח.
"מחר בשעה 2 וחצי – כבר נהיה על מאדים!" אמר אחד מהמדריכים. היום נגמר מהר וגם מה שנשאר עד הנחיתה תם במהירות. המעבורת הגיעה לאטמוספירה הדלילה של מאדים והתחילה לרעוד בעוצמה. סיגל המתרגשת צלמה תמונה כמעט כל דקה עד שלמצלמותה נגמר הסוללה.
סוף סוף הם ראו את היישוב הראשון על פני מאדים והמעבורת נחתה במקום המיועד לה. מנערת זכוכית התחברה אל דלת המעבורת וחמצן שנוצר בתהליך מיוחד שנאס"א חשבה עליה מילא את הצינור והאסטרונאוטים שהיו כבר במאדים ליוו אותם אל היישוב שמקיף אותה זכוכית כחממה עד שיתרגלו לכוח המשיכה של מאדים אשר קטן פי 2 מכוח המשיכה שעל כדור הארץ.
כאשר התרגלו ראו את תל מאדים, היישוב הראשון אשר לא נמצא בכדור הארץ. הוא באמת היה דומה ליישוב על כדור הארץ רק שמבנה הבתים וכנראה גם החומר שהם עשויים ממנו הוא הבדל. יש עצים רגילים, שיחים, אותו מכוניות סולריות והקרקע מיובאת מכדור הארץ. באמצעות לווינים ואנטנות יש תקשורת עם כדור הארץ ואינטרנט והיישוב מחולק לפי המדינות.
טרם ראו משפחת גל את ביתם עשו סיבוב מסביב ליישוב. הרים אדומים ומכתש עצום מילא את הרקע. פארקים מפוארים היו בשולי היישוב ויש אפשרות לצאת משטח היישוב בחליפת חלל בתשלום ₪1,000. מגדל תצפית התנשאה גבוה שיתריא במקרה של סופת אבק אשר גם עלולה להימשך שבועות. מרחוק מגדלים בחממות גדולות צמחים חשובים ובאחת מהם יש מפעל. "זה מדהים", אמרה סיגל לגל," אם לא היית במחשב ביום ההוא…".
אחרי זה הראו להם את ביתם והם הופתעו מהטכנולוגיה בו ומיופיו. חסרון גדול היה שאין המון אתרים ביישוב ואין אפשרות לטיולים מחוצו מאחר שעדיין מחפשים מקומות אפשריים ובטוחים לכך. לפתע דיבת הדואר הודיעה על משלוח וכולם יצאו. לתיבה נשלחו הספרים לבית הספר לסיגל ולגל שאמא גל שלמה עליהם טרם שיגור המעבורת.
אמא הכינה ארוחה מהמזון שנתנו להם בחינם וגל הסתכל בחלון וראה את המעבורת השנייה שבה היו שאר המדינות כמו למשל ארה"ב וסין. הוא ומשפחתו אכלו את הארוחה הראשונה על כוכב לכת אחר.
למחרת אחרי שינה על הפלנטה האדומה גל הלך לבית הספר "חטיבת ביניים מרסיון" וסיגל לבית הספר"תיכון תצפית המכתש". ביישוב היו רק ארבעה גני חובה, שלושה בתי ספר יסודיים, שתי חטיבות ביניים ואחד תיכון. בבתי הספר לא היה שונה מבתי הספר בכדור הארץ רק שאמרו שכנראה הטיול השנתי תתבטל מאחר שיש למצוא קודם מקומות לטיול ולאשרם כבטוחים וטובים.
אחרי בית הספר חזרו לביתם והוריהם ספרו להם:"עתה ננסה לתקשר עם חבריהם עם התוכנה של נאס"א "רד-דו-בלו" שמזכירה את התוכנה סקייפ. הם הכו בתדהמה כאשר ראו שניתן לשלוח תמונות, להתכתב, לצפות זה בזה במחשב ובנוסף גישה אל אתרי חדשות ואתרים אשר מזכירים את כדור הארץ.
גל לחץ "דבר עם חבר" ואמא כתבה את שמה של אמא של חבר בכיתה הקודמת של גל, מצאה ברשימת השמות ולחצה עליה. בכדור הארץ היא קבלה הודעה במחשב שקיבלה הודעה ממשפחת גל ולא הבינה עד שלחצה על "ראה הודעה" וגלתה לפניה את משפחת גל. "לא ידעתי שיש אפשרות תקשורת במאדים למי שבכדור הארץ", אמרה למשפחה של גל," איך עבר לכם הטיסה, מה יש ביישוב ואין נראה מאדים?". אחר דיבור של כשעה אמא הלכה להכין ארוחה וגל חיכה לאביו שיחזור מעבודתו החדשה.
אחר שנה של התרגלות ללגור בכוכב לכת אחר הם היו קצת מאוכזבים מקצב ההתפתחות האטית של היישוב אך כבר ידעו שהשנה כבר היו מקומות טיול ומלון יבנה מחוץ ליישוב מול המכתש העצום, בשנים הבאות הולך להיות התפתחות מהירה, בעוד שבע שנים היה התיישבות גדולה שתרחיב את שטח היישוב ואולי בעוד עשר שנים יוקם עוד יישוב.
המשפחה החליטה שבעתה, בסוף החופש הגדול יטיילו מחוץ ליישוב בתשלום ₪1,000. כעבור שעה של טיול על רכב חלל והסתכלות בנופים המרהיבים של מאדים – ידעו מאוד עד כמה מאוד חייהם השתנו כאשר הגיעו לכוכב הלכת מאדים.